קבוצות וואטסאפ הפכו לכיכר העיר של כל קהילה קטנה: ועד הבית, ההורים של כיתה ג', הצוות במשמרת, המשפחה המורחבת. רוב השיחות בהן שגרתיות. אבל כשמתגלע סכסוך, הודעה אחת שנכתבה בכעס מגיעה בתוך שניות לעשרות אנשים שמכירים את הנפגע אישית, ולפעמים ממשיכה משם לקבוצות נוספות.
לרוב הכתבות בנושא יש מבנה דומה: סיפור על פסק דין, סכום הפיצוי וקביעה כללית שגם וואטסאפ הוא פרסום. מה שחסר בהן הוא התשובה לשאלות שעולות בפועל: האם הודעה פרטית היא פרסום, מה הדין במי שרק העביר, מתי מנהל הקבוצה אחראי, אילו הגנות עומדות לכותב, איך שומרים ראיות שבית המשפט יקבל, ועד מתי אפשר לתבוע. המאמר עונה עליהן לפי לשון החוק ולפי פסיקה עדכנית. לתמונה הכללית של התחום ראו את העמוד על תביעות לשון הרע.
האם הודעה בקבוצת וואטסאפ סגורה נחשבת פרסום?
כן, ברוב המקרים. סעיף 2(א) לחוק איסור לשון הרע מגדיר פרסום בצורה רחבה מאוד: בעל פה, בכתב, בציור, בתנועה, בצליל "וכל אמצעי אחר". הודעת טקסט, הודעה קולית, תמונה עם כיתוב ואפילו סטיקר שמתלווה לטענה עובדתית נכנסים להגדרה הזו.
השאלה החשובה יותר היא למי הגיעו הדברים. סעיף 2(ב)(1) קובע שרואים פרסום כפרסום לשון הרע אם הוא היה מיועד לאדם זולת הנפגע והגיע לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע. סעיף 7 קובע שפרסום לשון הרע "לאדם אחד או יותר זולת הנפגע" הוא עוולה אזרחית. כלומר, לא צריך קהל גדול. מספיק אדם אחד שאינו הנפגע. הטענה הנפוצה שנדרשים לפחות שני אנשים נכונה רק לעבירה הפלילית שבסעיף 6, שדורש פרסום בכוונה לפגוע לשני בני אדם או יותר זולת הנפגע. בתביעה האזרחית מספיק אדם אחד.
העובדה שהקבוצה סגורה, שנדרשת הזמנה כדי להצטרף אליה או שכל החברים מכירים זה את זה, אינה שוללת את יסוד הפרסום. להפך: בקבוצה של שכנים או של הורים, הקוראים הם בדיוק האנשים שדעתם על הנפגע חשובה לו ביותר.
גודל הקבוצה כן משנה, אבל בשלב אחר. הוא משפיע על היקף הפגיעה ולכן על גובה הפיצוי, ועל השאלה אם הפרסום חרג מתחום הסביר לצורך הגנת תום הלב, כפי שנראה בהמשך.
ומה לגבי הודעה פרטית לאדם אחד?
כאן צריך להבחין בין שני מצבים.
הודעה פרטית לנפגע עצמו. כשאדם כותב לכם ישירות דברים קשים, ואף אחד אחר לא רואה אותם, בדרך כלל אין כאן פרסום לפי סעיף 7, כי הדברים לא הגיעו לאדם זולת הנפגע. ייתכן שיש בהודעה כזו עילה אחרת, למשל בגלל איומים או הטרדה, אבל זה כבר מחוץ לחוק איסור לשון הרע. עם זאת, סעיף 2(ב)(2) מוסיף שפרסום בכתב נחשב פרסום גם אם הכתב "עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע". הודעה למספר טלפון של עסק שכמה עובדים קוראים, או למכשיר משותף שידוע שבני משפחה רואים, עלולה להיכנס לחלופה הזו. הכול תלוי בנסיבות.
הודעה פרטית לאדם שלישי. אם אדם כותב בהודעה פרטית לשכנה, למעסיק או לחבר משותף שהנפגע גנב, רימה או שיקר, זה פרסום לכל דבר. מספיק נמען אחד. השאלה במצב כזה עוברת בדרך כלל לשלב ההגנות, למשל אם היה לכותב עניין לגיטימי לשתף דווקא את האדם הזה.
האם מי שהעביר הודעה (forward) אחראי?
ההגדרה בסעיף 2 עוסקת בהבאת הדברים לידיעת אדם אחר, ואינה מוגבלת למי שכתב אותם. החוק מקל עם מפיץ רק במקרה מיוחד של פרסום בדפוס (סעיף 12), ומי שלוחץ "העבר" ושולח הודעה פוגענית לקבוצה נוספת עושה בדיוק את זה, מול קהל חדש. בית משפט השלום בעפולה ציין, בהקשר של רשת חברתית, שככלל שיתוף פוסט או כתיבת תגובה יש בהם כדי להוות פרסום (תאד"מ 56374-06-23, שלום עפולה, 22.12.2025). אותו היגיון חל על העברת הודעה בוואטסאפ ועל צילום מסך של הודעה שנשלח הלאה.
למעביר יש לעיתים טיעונים שאין לכותב המקורי. למשל, סעיף 15(1) מגן על מי שלא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע, על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או על התייחסותה לנפגע. ההגנה הזו אינה חלה רק מפני שהמעביר האמין שהתוכן נכון. סעיף 15(10) מגן על פרסום שנעשה רק כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם. מי שמעביר הודעה לקבוצה עם הכיתוב "תראו איזה שקר מפיצים עליו" נמצא במצב שונה ממי שמעביר אותה עם "סוף סוף מישהו אמר את האמת".
מהצד של הנפגע, יש לשים לב לסעיף 7א(ד): אדם לא יקבל פיצוי ללא הוכחת נזק בשל אותה לשון הרע יותר מפעם אחת. לכן כשאותה הודעה עברה בין כמה אנשים, צריך לחשוב היטב את מי תובעים ועל אילו פרסומים, ולא להניח שכל העברה מקנה פיצוי נפרד.
שאלה סמוכה היא העברת הודעה פרטית שאדם כתב לכם אל קבוצה. בעניין שהגיע לבית המשפט המחוזי בתל אביב, יו"ר ועד בית פרסם בקבוצת הדיירים הודעה שדייר שלח באופן פרטי לשכן אחר. בית משפט השלום קבע שהדבר פגע בפרטיותו של הדייר, והנתבע לא ערער על הקביעה הזו. מכאן שגם כשהתוכן עצמו אינו לשון הרע, הפצה של התכתבות פרטית לקבוצה עלולה לפתוח עילה אחרת (ע"א 53698-08-25, מחוזי תל אביב, 18.12.2025).
מתי מנהל הקבוצה אחראי למה שכתבו אחרים?
מנהל קבוצה אינו הכותב, והחוק אינו מטיל עליו אחריות אוטומטית לכל הודעה. מצד שני, למנהל יש כלים שאין לחברים רגילים: להסיר משתתף, לשנות את ההגדרות כך שרק מנהלים יכולים לשלוח הודעות, ובגרסאות העדכניות של האפליקציה גם למחוק הודעה של אחרים.
בית משפט השלום בעפולה אימץ כלל ביניים. בפסק הדין שהוזכר למעלה נדונה קבוצה ברשת חברתית שבה כל משתתף יכול לפרסם בלי אישור מראש. בית המשפט חזר על הקביעה שמנהל קבוצה פתוחה, שאין לו שליטה מוקדמת על הפרסומים, אינו אחראי לפרסום הראשוני. אולם אם הנפגע פנה אליו והודיע על הפרסום, והמנהל לא פעל באופן סביר לברר את הטענות ולמחוק את הפרסום, ניתן להטיל עליו אחריות בלשון הרע או ברשלנות, לפי הנסיבות. באותו מקרה המנהלים הסירו את השיתופים יום אחד אחרי שקיבלו פנייה מעורך דינו של התובע, ולכן התביעה נגדם נדחתה.
זו החלטה של בית משפט השלום, והיא אינה הלכה מחייבת. היא גם עסקה בקבוצה ברשת חברתית ולא בוואטסאפ. עם זאת, ההיגיון שלה מתאים לקבוצות וואטסאפ, והמסקנה המעשית ברורה לשני הצדדים:
- לנפגע: פנו למנהל בכתב, הפנו להודעה המדויקת ובקשו להסיר אותה. בלי פנייה כזו, קשה לייחס למנהל ידיעה.
- למנהל: כשמגיעה פנייה, אל תתעלמו. בדקו, מחקו את ההודעה אם יש בה טענה עובדתית פוגענית, ושקלו להגביל את הקבוצה זמנית. פעולה מהירה ומתועדת היא ההגנה הטובה ביותר.
אילו הגנות עומדות למי שכתב?
גם כשההודעה היא לשון הרע ופורסמה, התביעה לא מסתיימת שם. החוק מונה הגנות, והמפורטות כאן הן אלה שעולות הכי הרבה בקבוצות וואטסאפ. פירוט רחב יותר יש במאמר על הגנות בתביעת לשון הרע.
אמת דיברתי (סעיף 14). ההגנה דורשת שני תנאים מצטברים: שהדבר שפורסם היה אמת, ושהיה בפרסום עניין ציבורי. זו נקודה שאנשים מפספסים. גם אם הטענה נכונה, פרסום של עניין אישי לחלוטין בקבוצה של הורים לא בהכרח עונה על התנאי השני. מצד שני, ההגנה לא נשללת רק בגלל שפרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש לא הוכח. נטל ההוכחה על הכותב, ובפועל הוא כבד: צריך להוכיח את האמת בראיות, ולא להסתמך על "כולם יודעים".
תום לב (סעיף 15). ההגנה חלה רק אם הפרסום נעשה בתום לב ובאחת הנסיבות המנויות בסעיף. בקבוצות וואטסאפ עולות בעיקר שלוש:
| הנסיבה בסעיף 15 | דוגמה מקבוצת וואטסאפ |
|---|---|
| (2) חובה חוקית, מוסרית או חברתית כלפי מי שקיבל את ההודעה | חבר ועד שמעדכן את הדיירים בעניין שנוגע לכספי הבניין |
| (3) הגנה על עניין אישי כשר | הורה שמזהיר הורים אחרים מסכנה ממשית לילדים |
| (4) הבעת דעה על התנהגות בתפקיד ציבורי או בעניין ציבורי | ביקורת על החלטה של נציג ציבור או של ועד |
סעיף 16(א) נותן לכותב חזקה שפעל בתום לב, אם הוכיח שהפרסום נעשה באחת הנסיבות האלה ושהוא "לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות". כאן גודל הקבוצה וזהות המשתתפים חשובים מאוד. חבר ועד שכותב לדיירים על בעיה בבניין נמצא במקום אחר לגמרי ממי שמפרסם האשמות אישיות בקבוצה שיש בה גם ילדים או אנשים שאין להם שום קשר לעניין. מנגד, סעיף 16(ב) קובע חזקה הפוכה, שהפרסום לא נעשה בתום לב, אם הדבר לא היה אמת והכותב לא האמין בו, אם לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים לברר את האמת, או אם התכוון לפגוע במידה גדולה מהסביר.
תלונה לגורם המוסמך מול פרסום בקבוצה. סעיף 15(8) מגן על מי שמגיש בתום לב תלונה על הנפגע לממונה עליו או לרשות המוסמכת לקבל תלונות. אבל הסעיף עצמו מוסיף שאין בכך הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תוכנה. ההבדל הזה מכריע בוואטסאפ. בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר שחלה הגנת סעיף 15(8) על תלונה שדייר שלח לעירייה בלבד, ועמד על הפרשנות הרחבה שניתנה בפסיקת העליון לדרישת תום הלב בסעיף זה (ע"א 53698-08-25). מי שמעתיק את אותה תלונה לקבוצת הבניין או לקבוצת ההורים כבר אינו נמצא בתוך ההגנה הזו, ויצטרך להישען על הגנה אחרת.
באותו עניין גם נקבע שמסמך עובדתי שיו"ר ועד הבית שלח לקבוצת הדיירים, שתיאר את השתלשלות הטיפול בתקלה ואת ההוצאות מקופת הוועד, אינו לשון הרע לפי המבחן האובייקטיבי של הקורא הסביר. בית המשפט המחוזי לא מצא סיבה להתערב בקביעה. כלומר, עדכון ענייני בקבוצה אינו הופך ללשון הרע רק מפני שהוא מזכיר דייר מסוים.
איך מוכיחים לשון הרע בוואטסאפ?
רוב התיקים האלה מוכרעים בראיות, ולוואטסאפ יש מאפיינים שמצריכים זהירות.
- ייצוא השיחה המלאה. צילום מסך של הודעה בודדת הוא התחלה, אבל הצד השני יטען מיד שהוא נלקח מהקשרו. ייצוא של השיחה כולה, דרך האפשרות לייצא צ'אט באפליקציה, שומר את ההודעות לפני ואחרי, עם תאריכים ושעות.
- צילומי מסך שמראים את שם הקבוצה ואת השולח. צלמו כך שיופיעו שם הקבוצה, שם השולח או מספרו, התאריך והשעה. צלמו גם את מסך פרטי הקבוצה שמראה כמה משתתפים יש בה.
- שמירת המכשיר. אל תמחקו את השיחה ואל תצאו מהקבוצה לפני ששמרתם את החומר. אם המכשיר עומד להיות מוחלף, גבו אותו קודם.
- הודעה שנמחקה. מחיקה "לכולם" אחרי שההודעה נקראה אינה מבטלת את הפרסום שכבר קרה. אם אתם לא שמרתם אותה, ייתכן שמשתתף אחר שמר או צילם. רשמו מי היה בקבוצה באותו זמן.
- עדים. חברי הקבוצה יכולים להעיד שקראו את ההודעה ומה הבינו ממנה. רשמו את שמותיהם כל עוד הפרטים זמינים.
- תיעוד הפנייה למנהל או לכותב. אם ביקשתם להסיר, שמרו את הבקשה ואת התגובה, או את היעדר התגובה.
אם המטרה הראשונה שלכם היא להוריד את ההודעה מהר, ולא דווקא לתבוע, ראו את המאמר על הסרת פוסט פוגעני מהרשת. ובכל מקרה, שמרו את הראיות לפני שאתם פונים לכותב, כי פנייה כזו גורמת לעיתים קרובות למחיקה.
כמה פיצוי אפשר לקבל, ומה משפיע על הסכום?
סעיף 7א(ב) מאפשר לבית המשפט לפסוק בתביעה אזרחית פיצוי של עד 50,000 שקלים חדשים ללא הוכחת נזק. אם הוכח שלשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, סעיף 7א(ג) מאפשר פיצוי של עד כפל הסכום, כלומר עד 100,000 שקלים חדשים. אלה הסכומים שבנוסח החוק, והם מתעדכנים לפי המדד, לפי סעיף 7א(ה). זו תקרה ולא תעריף. בית המשפט רשאי לפסוק כל סכום בתוכה לפי הנסיבות.
בקבוצות וואטסאפ עולים שוב ושוב אותם שיקולים: כמה אנשים קראו את ההודעה ומי הם, האם היא הופצה הלאה, כמה זמן נשארה בקבוצה, האם הכותב התמיד גם אחרי שהתבקש להפסיק, והאם התנצל באותה קבוצה. על השפעת ההתנצלות ראו את המאמר על התנצלות ותיקון בלשון הרע, ועל מנגנון הפיצוי עצמו ראו את המאמר על פיצוי בלשון הרע ללא הוכחת נזק.
עד מתי אפשר לתבוע, ובאיזה בית משפט?
תקופת ההתיישנות בתביעה שאינה במקרקעין היא שבע שנים (סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות), והיא מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה (סעיף 6). בלשון הרע זה בדרך כלל יום הפרסום. כשיש כמה הודעות או כמה העברות, לכל פרסום יש מועד משלו, ולכן כדאי לרשום את התאריך של כל אחד. חריג אחד קבוע בסעיף 25 לחוק איסור לשון הרע: אם הנפגע נפטר בתוך שישה חודשים מהפרסום בלי שהגיש תביעה, בני משפחתו הקרובים רשאים להגיש אותה בתוך שישה חודשים מיום מותו. שבע שנים הן זמן ארוך, אבל ראיות בוואטסאפ נעלמות הרבה יותר מהר: מכשירים מוחלפים, משתתפים יוצאים מהקבוצה, וזיכרון העדים נחלש.
לגבי הערכאה, רוב התביעות האלה מוגשות לבית משפט השלום, שמוסמך לדון בתביעה שסכומה אינו עולה על 2,500,000 שקלים חדשים. כשהסכום הנתבע נמוך, אפשר לשקול את בית המשפט לתביעות קטנות, בכפוף לתקרה הקבועה לו. ההליך שם פשוט ומהיר יותר, אבל הוא מגביל את הסכום שאפשר לתבוע ואת אופן ניהול התיק. כשהקבוצה היא קבוצת עבודה והתביעה היא בין עובד למעסיק או לנושא משרה אצלו, בקשר ליחסי העבודה, הסמכות נתונה באופן ייחודי לבית הדין האזורי לעבודה (סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה). נושא משרה לעניין זה כולל גם את הממונה על העובד. תביעה בין שני עמיתים, שאיש מהם אינו המעסיק או נושא משרה אצלו, מוגשת בדרך כלל לבית משפט השלום. על הסוגיות המיוחדות לסביבת העבודה ראו את המאמר על לשון הרע במקום העבודה.
לפני תביעה רבים בוחרים לשלוח מכתב התראה, שבו מבקשים הסרה, התנצלות באותה קבוצה ולעיתים פיצוי. החוק לא מחייב זאת, אבל מכתב כזה מבהיר את הדרישה ומתעד אותה. איך כותבים אותו בלי להפוך אותו בעצמו לפרסום בעייתי, מוסבר במאמר על מכתב התראה בלשון הרע.
מה מיוחד בקבוצות של הורים, שכנים ועבודה?
קבוצת הורים. הסכסוכים כאן נוגעים לילדים, והרגש בהתאם. הורה שכותב שילד מסוים "אלים" או שגננת "מזניחה" מייחס לאדם מסוים התנהגות שעלולה לבזות אותו. אם יש חשש אמיתי, הדרך המוגנת יותר היא לפנות לגננת, למנהלת או למפקחת, שם עשויה לחול הגנת סעיף 15(8), ולא לנהל את הבירור מול כל הורי הכיתה. שימו לב גם שקבוצות רבות של הורים כוללות לפעמים את הילדים עצמם או אנשי צוות.
קבוצת שכנים או ועד בית. חבר ועד שמעדכן את הדיירים על חובות, תקלות והוצאות ממלא תפקיד, והגנת סעיף 15(2) רלוונטית לו. אבל ההגנה נבחנת לפי מה שנכתב בפועל. עדכון ענייני, כמו במקרה שבו נקבע שהמסמך כלל אינו לשון הרע, שונה מאוד מהודעה שמכנה דייר רמאי או מייחסת לו עבירה. כדאי לנסח את העובדות, לצרף מסמכים, ולהימנע מתארים.
קבוצת עבודה. הודעה בקבוצת צוות שמייחסת לעובד גניבה, שקר או חוסר מקצועיות פוגעת בו במשרתו ובמקצועו, שזו אחת החלופות בהגדרת לשון הרע בסעיף 1. ממונה שמעיר לעובד במסגרת תפקידו עשוי ליהנות מהגנת סעיף 15(7), אבל ההגנה הזו מתאימה יותר לשיחה ישירה או לפנייה לגורם המוסמך מאשר לקבוצה של כל הצוות.
אילו טעויות כדאי להימנע מהן?
- להגיב בקבוצה באותה מטבע. תגובה משמיצה עלולה להפוך גם אתכם לנתבעים. הגנת סעיף 15(10) חלה רק על פרסום שנועד לגנות או להכחיש, לא על התקפה נגדית.
- לצאת מהקבוצה מיד. קודם שמרו ראיות ורשמו את המשתתפים.
- לתבוע את כל מי שהעביר. לפעמים זה נכון, לפעמים זה מסבך את התיק ומייקר אותו. בחרו את הנתבעים לפי מי שאחראי באמת ולפי הראיות.
- לסמוך על "קבוצה סגורה". החוק לא מבחין בין קבוצה סגורה לפתוחה כשהדברים הגיעו לאדם זולת הנפגע.
- להמתין עם הפנייה למנהל. ככל שהפנייה מוקדמת וברורה יותר, כך קל יותר לבחון אם המנהל פעל באופן סביר.
שאלות נפוצות
האם הודעה בקבוצת וואטסאפ סגורה היא פרסום לשון הרע?
כן, אם יש בה לשון הרע. לפי סעיפים 2 ו-7 לחוק איסור לשון הרע מספיק שהדברים הגיעו לאדם אחד זולת הנפגע. העובדה שהקבוצה סגורה אינה שוללת את יסוד הפרסום.
מישהו כתב לי הודעה פרטית מעליבה. אפשר לתבוע לשון הרע?
ככלל לא, כי הדברים לא הגיעו לאדם זולת הנפגע. החריג הוא הודעה בכתב שעשויה הייתה להגיע לאחרים, למשל למכשיר או לחשבון משותף. ייתכן שיש עילה אחרת, כמו הטרדה.
רק העברתי הודעה שמישהו אחר כתב. גם אני אחראי?
ייתכן. העברה מביאה את הדברים לאנשים נוספים ולכן נבחנת כפרסום של המעביר. יש לבדוק הגנות כמו סעיף 15(1), למי שלא ידע ולא היה חייב לדעת על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או על כך שהיא מכוונת לנפגע, או סעיף 15(10), לפרסום שנועד לגנות או להכחיש.
האם מנהל הקבוצה אחראי למה שחברים כתבו?
לא באופן אוטומטי. בבית משפט השלום נקבע שמנהל שקיבל פנייה מהנפגע ולא פעל באופן סביר להסיר את הפרסום עלול לשאת באחריות. זו פסיקה של ערכאה דיונית ולא הלכה מחייבת, והכול תלוי בנסיבות.
האם צילום מסך מספיק כראיה?
צילום מסך הוא ראיה חשובה, אבל עדיף לייצא את השיחה המלאה עם התאריכים והשעות, לצלם את פרטי הקבוצה ולרשום מי היו המשתתפים. כך קשה יותר לטעון שהדברים הוצאו מהקשרם.
הכותב מחק את ההודעה. זה מבטל את התביעה?
לא. אם ההודעה כבר נקראה, הפרסום התקיים. המחיקה יכולה להשפיע על גובה הפיצוי, בעיקר אם התלוותה אליה התנצלות באותה קבוצה, אבל היא לא מוחקת את העוולה.
תוך כמה זמן צריך להגיש תביעה?
תקופת ההתיישנות היא שבע שנים מיום שנולדה העילה, בדרך כלל יום הפרסום (סעיפים 5 ו-6 לחוק ההתיישנות). בפועל כדאי לפעול מוקדם בהרבה, כי ראיות בוואטסאפ נעלמות מהר.
סיכום
לשון הרע בוואטסאפ נבחנת לפי אותו חוק שחל על עיתון או על פוסט ברשת: מספיק שההודעה הגיעה לאדם אחד זולת הנפגע. מי שכותב, מי שמעביר ולפעמים גם מי שמנהל את הקבוצה עלולים לשאת באחריות, ולכל אחד מהם עומדות הגנות שונות. ההבדל בין תיק חזק לחלש נקבע בדרך כלל בימים הראשונים: האם נשמרה השיחה המלאה, האם נרשמו המשתתפים, והאם הפנייה לכותב ולמנהל נעשתה בכתב.
המשרד מייצג נפגעים ומפרסמים בתביעות לשון הרע, מהבדיקה הראשונה של ההודעות ועד ניהול ההליך. לתיאום פגישת ייעוץ ראשונה: 09-8980681. סניפי המשרד: ז'בוטינסקי 5, רמת גן, והאורנים 32, עפולה.
האמור במאמר הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו ולפי ההתכתבויות והמסמכים הרלוונטיים.