תקציר מהיר
חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 קובע שלוש קבוצות של הגנות. הראשונה היא פרסומים מותרים, שלא ישמשו עילה למשפט כלל, למשל דברים שבעל דין, עורך דין או עד אומרים תוך כדי דיון בבית משפט (סעיף 13). השנייה היא הגנת אמת הפרסום, "אמת דיברתי", שדורשת שני תנאים יחד: שהדבר היה אמת, ושהיה בפרסומו עניין ציבורי (סעיף 14). השלישית היא הגנת תום לב, שחלה כשהפרסום נעשה בתום לב באחת מ-12 נסיבות שהחוק מונה (סעיף 15), וסעיף 16 קובע מתי חזקה שהמפרסם פעל בתום לב ומתי חזקה שלא. בנפרד מההגנות, סעיף 19 מונה הקלות שבית המשפט רשאי לשקול לטובת הנתבע בפסיקת הפיצוי, אבל הן אינן פוטרות מאחריות.
לפני ההגנות: האם בכלל יש לשון הרע
הגנה נבחנת רק אחרי שהתובע עבר שני שלבים. הראשון הוא שהדבר שפורסם עונה להגדרה שבסעיף 1: דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם, לבזות אותו, לפגוע בו במשרתו, בעסקו או במקצועו, או לבזות אותו בשל מוצאו, דתו, מינו או תכונה מוגנת אחרת. השני הוא שהיה פרסום לפי סעיף 2, כלומר שהדבר הגיע לאדם זולת הנפגע, או שהיה בכתב ועשוי היה להגיע לאחר.
בפועל, הרבה תיקים מוכרעים עוד לפני ההגנות: דברים שלא עונים להגדרה, או שלא הגיעו לאף אחד מלבד הנפגע. על השלב הזה ראו את המאמר מה נחשב לשון הרע: דוגמאות, ומדוע תביעות נדחות. המאמר הנוכחי מתחיל מהנקודה שבה יש פרסום שעונה להגדרה, והשאלה היא אם עומדת לנתבע הגנה.
שלוש קבוצות ההגנות חלות, לפי לשון הסעיפים, "במשפט פלילי או אזרחי". המאמר עוסק בהליך האזרחי. לצדו קיימת גם עבירה פלילית של פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע לשני בני אדם או יותר זולת הנפגע (סעיף 6), ולא נרחיב עליה כאן.
פרסומים מותרים: סעיף 13
סעיף 13 קובע רשימה סגורה של פרסומים ש"לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי". בשונה מסעיפים 14 ו-15, הנוסח אינו מתנה את ההגנה באמת או בתום לב. אם הפרסום נכנס לאחת הפסקאות, הוא אינו עילה לתביעה.
הפסקאות שעולות בתיקים רגילים:
- דברים בהליך שיפוטי (13(5)). פרסום של שופט, דיין, בורר או בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, וגם פרסום של בעל דין, בא כוחו או עד, שנעשה תוך כדי דיון כזה.
- דיווח על דיון פומבי (13(7)). דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או אירע בדיון כזה בישיבה פומבית, ובלבד שהפרסום לא נאסר לפי סעיף 21.
- פרסום שחובה או מותר לעשות לפי דין (13(9)). פרסום שהמפרסם חייב לעשות לפי דין או לפי הוראה של רשות מוסמכת, או שהוא רשאי לעשות לפי היתר של רשות כזו.
- העתק ממרשם פתוח לעיון (13(10)). העתק או תמצית נכונה והוגנת ממרשם שמתנהל לפי חיקוק, או ממסמך אחר שפתוח לפי חיקוק לעיון כל דורש.
- פרסום חוזר (13(11)). פרסום נכון והוגן, מלא, חלקי או תמציתי, של מה שפורסם קודם בנסיבות של חלק מהפסקאות האחרות.
שאר הפסקאות עוסקות בגופים ממלכתיים: פרסום המוגן לפי חסינות חברי הכנסת (13(1)), פרסום בישיבת הממשלה או על ידי הממשלה וחבריה בתוקף תפקידם (13(2) ו-13(3)), פרסום של מבקר המדינה (13(4)), דיוני ועדת חקירה (13(6)), ודיווח על ישיבות פומביות של ארגונים בין-לאומיים ומוסדות מסוימים (13(8)). בנוסף, סעיף 20 קובע שהחוק אינו גורע מחסינות שניתנת לפי דין אחר.
לשון הרע בכתבי טענות ובדיון
השאלה הנפוצה ביותר לגבי סעיף 13 היא מה קורה כשצד אחד כותב או אומר דברים קשים על הצד השני במסגרת הליך משפטי. סעיף 13(5) מגן על פרסום של בעל דין, בא כוחו או עד "שנעשה תוך כדי דיון". המשמעות המעשית היא שמה שנאמר בדיון, בעדות או בטענות שמוגשות לבית המשפט במסגרת ההליך, ככלל אינו עילה לתביעת לשון הרע נפרדת.
שני גבולות עולים מהנוסח עצמו. ראשית, ההגנה היא על פרסום "תוך כדי דיון". מי שלוקח את כתב הטענות ומפיץ אותו ברשת, לעיתונאים או לעמיתים, עושה פרסום חדש, שנבחן בנפרד. דיווח עליו יכול להיות מוגן רק לפי התנאים של 13(7) או 13(11), כלומר דיווח נכון והוגן על ישיבה פומבית. שנית, ההגנה חלה על בעלי התפקיד שמנויים בסעיף: בעל דין, בא כוחו, עד, וגורם שיפוטי או מעין שיפוטי.
אמת דיברתי: סעיף 14
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי". זו ההגנה שמכונה "אמת דיברתי", והיא דורשת שני תנאים מצטברים:
- אמת. הדבר שפורסם היה נכון.
- עניין ציבורי. היה בפרסומו עניין לציבור.
התנאי השני הוא מה שמפתיע אנשים רבים. אמת לבדה אינה מספיקה. פרסום של פרט נכון ופוגע, שאין לציבור עניין לדעת אותו, אינו מוגן לפי סעיף 14, גם אם כל מילה בו מדויקת. במקרה כזה הנתבע יצטרך לבדוק אם עומדת לו הגנה אחרת, למשל לפי סעיף 15.
הסעיף מוסיף הקלה חשובה: ההגנה "לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש". כלומר, טעות בפרט שולי, כמו תאריך מדויק או מספר משתתפים, אינה מבטלת את ההגנה, כל עוד אין בפרט הזה פגיעה של ממש. מי שטוען לאמת צריך להראות שעיקר הדברים נכון.
תום לב: סעיף 15
סעיף 15 קובע ש"תהא זאת הגנה טובה" אם הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת מ-12 נסיבות. גם כאן יש שני תנאים: תום לב, ונסיבה שמנויה בסעיף. אלה הנסיבות, בקיצור ובשפה פשוטה:
| הנסיבה בסעיף 15 | במילים פשוטות |
|---|---|
| 15(1) | המפרסם לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע, או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע |
| 15(2) | היחסים עם מי שקיבל את הפרסום הטילו על המפרסם חובה חוקית, מוסרית או חברתית לפרסם |
| 15(3) | הפרסום נעשה להגנה על עניין אישי כשר של המפרסם, של מקבל הפרסום או של מי שהוא מעוניין בו |
| 15(4) | הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לעניין ציבורי |
| 15(5) | הבעת דעה על התנהגות הנפגע כבעל דין, בא כוח או עד בדיון פומבי, או בוועדת חקירה |
| 15(6) | ביקורת על יצירה שהנפגע פרסם או הציג ברבים, או על פעולה שעשה בפומבי |
| 15(7) | הבעת דעה של מי שממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, בעניין שבו הוא ממונה |
| 15(8) | תלונה לממונה על הנפגע או לרשות המוסמכת לקבל תלונות עליו או לחקור |
| 15(9) | דין וחשבון נכון והוגן על אסיפה פומבית, או על ישיבה של תאגיד שהייתה פתוחה לציבור, כשיש בכך עניין ציבורי |
| 15(10) | פרסום שנועד רק לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם |
| 15(11) | מסירת ידיעה לעורך אמצעי תקשורת כדי שיבחן אם לפרסם אותה |
| 15(12) | שידור רדיו או טלוויזיה שלא הוקלט מראש, כשהאחראי לפי סעיף 11 לא ידע ולא יכול היה לדעת |
הבעת דעה מול טענה עובדתית
כמה מהנסיבות, 15(4), 15(5), 15(6) ו-15(7), עוסקות ב"הבעת דעה" או ב"ביקורת". הן מגינות על דעה על התנהגות, על יצירה או על פעולה, ובמידה מסוימת גם על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע, אבל רק "במידה שהם נתגלו" באותה התנהגות, יצירה או פעולה. מכאן שההגנות האלה חלות על דעה שנשענת על מה שהנפגע עשה בפועל. טענה עובדתית שקרית, שמוצגת כאילו היא דעה, אינה הופכת למוגנת רק בגלל הניסוח.
תלונות והסייג של 15(8)
סעיף 15(8) מגן על תלונה שמוגשת לגורם הנכון: לממונה על הנפגע בעניין, מכוח דין או חוזה, או לרשות המוסמכת לקבל תלונות עליו או לחקור. הסעיף מסתיים בסייג מפורש: אין בו "כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תוכנה". מי שמתלונן למשטרה או לממונה מוגן בתנאים האלה. מי שמפרסם את התלונה ברשת, אינו נהנה מ-15(8) על הפרסום הזה. על היישום במקום העבודה ראו לשון הרע במקום העבודה.
חזקות תום הלב: סעיף 16
סעיף 16, שכותרתו "נטל ההוכחה", קובע איך בודקים את תום הלב שסעיף 15 דורש.
חזקה לטובת הנתבע (16(א)). אם הנתבע הוכיח שעשה את הפרסום באחת הנסיבות שבסעיף 15, ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שפעל בתום לב. הנוסח מטיל על הנתבע להוכיח את הנסיבה ואת הסבירות, ורק אז קמה החזקה.
חזקות נגד הנתבע (16(ב)). חזקה על הנתבע שפעל שלא בתום לב אם התקיים אחד מאלה:
- הדבר שפורסם לא היה אמת, והוא לא האמין באמיתותו.
- הדבר שפורסם לא היה אמת, והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים לבדוק אם הוא אמת.
- הוא התכוון לפגוע במידה גדולה מזו שהייתה סבירה להגנת הערכים שסעיף 15 מגן עליהם.
החזקה השנייה היא החשובה ביותר בפועל. היא אומרת שמי שפרסם דבר לא נכון בלי לבדוק אותו קודם יתקשה ליהנות מהגנת תום הלב, גם אם האמין באמת בדברים. לכן אחת השאלות הראשונות בתיק היא מה המפרסם בדק, את מי שאל, ואילו מסמכים ראה לפני שפרסם.
הפרכה (סעיף 18). כשהנתבע מביא ראיות או מעיד כדי להוכיח הגנה, התובע רשאי להביא ראיות סותרות. כלומר, הגנה שהנתבע מעלה אינה מתקבלת אוטומטית, והצד השני יכול להפריך אותה.
הקלות אינן הגנות: סעיף 19
סעיף 19 מונה נסיבות שבית המשפט "רשאי להתחשב" בהן לטובת הנתבע כשהוא פוסק פיצויים:
- לשון הרע הייתה רק חזרה על מה שכבר נאמר, והנתבע נקב במקור שעליו הסתמך.
- הנתבע היה משוכנע באמיתות הדברים.
- הנתבע לא התכוון לנפגע.
- הנתבע התנצל, תיקן או הכחיש, או נקט צעדים להפסקת ההפצה. ההתנצלות, התיקון או ההכחשה צריכים להתפרסם במקום, במידה ובדרך שבהן פורסמה לשון הרע, ובלי הסתייגות.
ההבדל בין סעיף 19 לבין סעיפים 13 עד 15 חשוב: הגנה פוטרת מאחריות, הקלה רק משפיעה על הסכום. נתבע שאין לו הגנה, אבל התנצל כראוי, עדיין אחראי, אלא שבית המשפט רשאי להתחשב בכך. על מה עוד משפיע על הסכום ראו פיצוי בלשון הרע ללא הוכחת נזק.
מה עומד על הכף כשההגנה נדחית
כשאין הגנה, בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪, מתעדכן לפי המדד (נכון לאוקטובר 2026: כ-84,038 ₪), בלי שהנפגע יוכיח נזק (סעיף 7א(ב)). אם הוכח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע, התקרה היא 100,000 ₪, מתעדכן לפי המדד (נכון לאוקטובר 2026: כ-168,077 ₪) (סעיף 7א(ג)). אלה תקרות ולא סכומים קבועים, ואין פיצוי ללא הוכחת נזק בשל אותה לשון הרע יותר מפעם אחת (סעיף 7א(ד)). בנוסף, בית המשפט רשאי לצוות על איסור הפצה של עותקי הפרסום, ועל פרסום תיקון, הכחשה או פסק הדין על חשבון הנתבע (סעיף 9(א)).
איך בונים הגנה: שאלות מעשיות
ההגנות אינן סותרות זו את זו, ובתיק אחד אפשר לטעון לכמה מהן. לשם כך עוברים על השאלות האלה:
- האם הפרסום נעשה במסגרת שסעיף 13 מונה? למשל, תוך כדי דיון בבית משפט, או לפי חובה בדין.
- מה בדיוק נכון, ומה אפשר להוכיח? אמת שאי אפשר להוכיח לא תעזור בבית המשפט. אוספים מסמכים, הודעות ועדים.
- האם היה לציבור עניין בפרסום? בלי עניין ציבורי, סעיף 14 לא חל, ועוברים לסעיף 15.
- באיזו נסיבה של סעיף 15 נעשה הפרסום? חובה כלפי מקבל הפרסום, עניין אישי כשר, ביקורת על פעולה פומבית, תלונה לגורם המוסמך.
- האם הפרסום חרג מתחום הסביר? למי נשלח, בכמה נמענים, ובאיזה ניסוח.
- מה נבדק לפני הפרסום? בדיקה סבירה לפני הפרסום היא מה שמונע את החזקה של סעיף 16(ב)(2).
- האם כדאי לתקן עכשיו? תיקון או התנצלות לפי סעיף 19(4) אינם הגנה, אבל הם שיקול לטובת הנתבע בפסיקת הפיצוי. ניסוח התיקון חשוב, ולכן כותבים אותו אחרי בדיקה.
מי שקיבל כתב תביעה צריך לפעול מהר ולבדוק את ההגנות עוד לפני כתב ההגנה. על הצעדים הראשונים נרחיב במאמר הוגשה נגדך תביעת לשון הרע: הצעדים הראשונים של הנתבע.
שאלות נפוצות על הגנות בתביעת לשון הרע
מה זה הגנת "אמת דיברתי"?
זו ההגנה שבסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. היא חלה כשהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסומו עניין ציבורי. שני התנאים נדרשים יחד, והיא לא נשללת רק בגלל פרט לוואי שלא הוכח ושאין בו פגיעה של ממש.
האם מספיק להוכיח שמה שכתבתי נכון?
לא תמיד. לפי סעיף 14 צריך גם עניין ציבורי בפרסום. אם אין עניין ציבורי, נבדק אם הפרסום נעשה בתום לב באחת הנסיבות שבסעיף 15, למשל חובה חברתית או הגנה על עניין אישי כשר.
האם אפשר לתבוע על מה שנכתב נגדי בכתב טענות או נאמר בדיון?
ככלל, פרסום של בעל דין, בא כוחו או עד שנעשה תוך כדי דיון בבית משפט או בפני גוף שיפוטי או מעין שיפוטי לא ישמש עילה לתביעה (סעיף 13(5)). הפצה של אותם דברים מחוץ להליך היא פרסום נפרד, שנבחן בנפרד.
מה ההבדל בין סעיף 13 לסעיף 15?
סעיף 13 מונה פרסומים שאינם עילה לתביעה כלל, בלי תנאי של אמת או תום לב. סעיף 15 דורש שהפרסום נעשה בתום לב ובאחת מ-12 נסיבות, וסעיף 16 קובע את החזקות לגבי תום הלב.
האם ביקורת היא לשון הרע?
ביקורת בתום לב על יצירה שהנפגע פרסם או הציג ברבים, או על פעולה שעשה בפומבי, היא נסיבה של הגנת תום לב (סעיף 15(6)). ההגנה חלה על דעה שנשענת על היצירה או הפעולה, ולא על טענה עובדתית שקרית.
על מי נטל ההוכחה בהגנת תום לב?
לפי סעיף 16(א), הנתבע צריך להוכיח שפרסם באחת הנסיבות שבסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר. אם הוכיח, חזקה שפעל בתום לב. התובע רשאי להביא ראיות סותרות (סעיף 18).
התנצלתי אחרי הפרסום. האם זה פוטר אותי?
לא. התנצלות, תיקון או הכחשה הם הקלה לפי סעיף 19(4), שבית המשפט רשאי להתחשב בה בפסיקת הפיצוי, ובלבד שפורסמו במקום, במידה ובדרך של הפרסום המקורי ובלי הסתייגות. הם אינם הגנה.
האם ההגנות חלות גם בהליך פלילי?
כן. סעיפים 13, 14 ו-15 חלים, לפי לשונם, "במשפט פלילי או אזרחי". המאמר הזה עוסק בהליך האזרחי.
מאמרים נוספים
- עורך דין לשון הרע
- תביעת לשון הרע: תנאים, ראיות ושלבי ההליך
- מה נחשב לשון הרע: דוגמאות, ומדוע תביעות נדחות
- פיצוי בלשון הרע ללא הוכחת נזק
- לשון הרע באינטרנט ובפייסבוק
- חוק איסור לשון הרע: הנוסח המלא
- הוגשה נגדך תביעת לשון הרע: הצעדים הראשונים של הנתבע
פגישת ייעוץ ראשונה
הוגשה נגדכם תביעת לשון הרע, או שאתם שוקלים אם לפרסם דבר שעלול לפגוע במישהו? משרד עורכי דין עדי כהן מייצג נתבעים ותובעים בתביעות לשון הרע, ובודק את ההגנות לפי לשון החוק ולפי הראיות בתיק. המשרד פועל מהסניף ברמת גן, ז'בוטינסקי 5, ומהסניף בעפולה, האורנים 32. לתיאום פגישת ייעוץ ראשונה התקשרו: 09-8980681.
המידע במאמר הוא כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.