מי שמבקש מידע מרשות ציבורית מגלה לא פעם שהבעיה אינה בחוק אלא בזמן. הבקשה נשלחת, מתקבל אישור קליטה, ואז עוברים חודש, חודשיים ולפעמים חצי שנה בלי תשובה. במקרים אחרים מגיעה תשובה של שתי שורות עם הפניה לסעיף, בלי הסבר אמיתי, או מסמך שחלקים גדולים ממנו הושחרו.
חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, נותן לציבור כלי חזק, אבל הוא כלי עם לוחות זמנים ועם סייגים. מי שמבין אותם מראש מנסח בקשה טובה יותר, יודע מתי הרשות חרגה מהמועדים, ומבין מתי סירוב הוא חוקי ומתי אפשר לתקוף אותו. המאמר מסביר את הדרך מהבקשה ועד העתירה, כולל השאלות שרוב המדריכים מדלגים עליהן: לאיזו ערכאה פונים, עד מתי, ומה עוד אפשר לעשות לפני שמגיעים לבית המשפט. לתמונה הרחבה של ההליכים מול רשויות, ראו את העמוד על עתירה מנהלית.
מי יכול לבקש מידע וממי?
סעיף 1 לחוק קובע שלכל אזרח ישראלי או תושב יש הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית. ההגדרה של "תושב" בסעיף 2 כוללת גם תאגיד שהתאגד לפי הדין בישראל, כך שגם חברה, עמותה או שותפות רשומה יכולות להגיש בקשה בשמן.
השאלה החשובה יותר היא מי נחשב "רשות ציבורית". הרשימה בסעיף 2 רחבה מכפי שנדמה. היא כוללת את הממשלה ומשרדיה, לרבות יחידות הסמך, את לשכת נשיא המדינה, את הכנסת, את מבקר המדינה (למעט מידע שהגיע אליו לצורך ביקורת ובירור תלונות), בתי משפט ובתי דין (למעט תוכנו של הליך משפטי), רשויות מקומיות, חברות עירוניות, תאגידים שהוקמו בחוק וחברות ממשלתיות. עוד נכללים בה, בין היתר, מוסדות להשכלה גבוהה שהמדינה משתתפת בתקציבם, התאחדויות ואיגודי ספורט, וגופים מבוקרים נוספים שקבע שר המשפטים.
המשמעות המעשית היא שלפני שמנסחים בקשה כדאי לבדוק מי באמת מחזיק במידע. עירייה, תאגיד סטטוטורי וחברה עירונית הם גופים שונים, ובקשה שנשלחה לגוף הלא נכון עלולה להידחות או להתעכב.
מה נחשב "מידע" ומה אפשר לבקש?
סעיף 2 מגדיר מידע ככל מידע המצוי ברשות ציבורית, כתוב, מוקלט, מוסרט, מצולם או ממוחשב. "קבלת מידע" כוללת עיון, צפייה, האזנה, העתקה, צילום וקבלת פלט מחשב.
יש כאן מגבלה שכדאי להכיר. סעיף 7(ה) קובע שהמידע יועמד לרשות המבקש כפי שהוא מצוי בידי הרשות, ושהרשות אינה חייבת לעבד אותו לצרכיו. מידע ממוחשב יופק באמצעים שהרשות משתמשת בהם דרך קבע. בעת"מ (מחוזי ירושלים) 53424-10-25 (3.6.2026) הזכיר בית המשפט את הכלל הזה ביחס לבקשה שנועדה לרכז ולפלח נתונים שכבר היו מפורסמים. לכן בקשה טובה מתמקדת במסמכים ובנתונים שקיימים בפועל, ולא בדרישה שהרשות תכין עבור המבקש ניתוח חדש.
איך מגישים בקשה נכונה?
לפי סעיף 7(א), הבקשה מוגשת בכתב לממונה על חופש המידע ברשות, או למי שהוא הסמיך. המבקש אינו חייב לציין למה הוא רוצה את המידע.
ועדיין, לפעמים כדאי לכתוב את הסיבה. סעיף 10 קובע שכאשר הרשות שוקלת לסרב מכוח סעיפים 8 ו-9, היא צריכה לתת את דעתה, בין היתר, לעניינו של המבקש במידע, אם ציין זאת בבקשתו, ולעניין הציבורי שבגילוי מטעמים של בריאות הציבור, בטיחות או איכות הסביבה. מי שזקוק למידע כדי להגן על זכות אישית, או מבקש מידע שנוגע לבטיחות הציבור, מחזק את עמדתו אם הוא אומר זאת כבר בבקשה.
כמה כללים פשוטים משפרים את הסיכוי לקבל תשובה מהירה ומלאה:
- פנו לממונה על חופש המידע ברשות הנכונה, ושמרו אישור על מועד ההגשה.
- תארו את המידע במדויק: סוג המסמך, הנושא, התקופה והגורם שיצר אותו.
- חלקו בקשה גדולה לפריטים ממוספרים, כך שגם סירוב חלקי לא יעכב את השאר.
- בקשו את המידע בפורמט שבו הוא מוחזק, למשל קובץ נתונים ולא סריקה.
- אם יש לכם עניין מיוחד במידע, ציינו אותו בקצרה.
כמה עולה בקשה לפי חוק חופש המידע?
תקנה 1 לתקנות חופש המידע (אגרות), התשנ"ט-1999, קובעת אגרת בקשה. תקנה 2 קובעת אגרת טיפול לכל שעת עבודה באיתור המידע, במיונו או בטיפול אחר בבקשה, החל בשעה הרביעית. הסכומים מתעדכנים מדי שנה ב-1 באוקטובר, ולכן את הסכום העדכני בודקים באתר הרשות או ב-gov.il ביום ההגשה.
תקנה 6 קובעת כמה פטורים:
- מידע על המבקש עצמו: מי שמבקש מידע על אודות עצמו וזכויותיו פטור מאגרת בקשה, וכן מאגרת טיפול עבור ארבע שעות עבודה החל בשעה הרביעית.
- עמותות, חברות לתועלת הציבור ומחקר אקדמי: נציג של עמותה רשומה או של חברה לתועלת הציבור, שהציג אישור ניהול תקין ופועלת לקידום מטרה ציבורית, וכן מי שמבקש מידע הדרוש לו למחקר אקדמי, פטורים מאגרת בקשה ומאגרת טיפול עבור ארבע שעות העבודה הראשונות החל בשעה הרביעית.
- מקבלי גמלה: מי שהודיע שאין ביכולתו לשלם והציג אישור על קבלת גמלה מסוימת, למשל הבטחת הכנסה, תשלום לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום) או קצבת נכות מלאה לפי התנאים שבתקנה, זוכה לאותו פטור.
מעבר לכך, האגרות הן גם שיקול בפסיקה: בית המשפט ציין שכאשר רשות טוענת להקצאת משאבים בלתי סבירה, יש לשקול גם את האפשרות להטיל על המבקש את עלות הטיפול לפי התקנות.
כמה זמן יש לרשות להשיב?
סעיף 7(ב) קובע שהרשות תודיע למבקש על החלטתה ללא שיהוי, ולא יאוחר מ-30 ימים מקבלת הבקשה. ראש הרשות, או מי שהוא הסמיך, רשאי להאריך את התקופה ב-30 ימים נוספים, בתנאי שהודיע על כך למבקש בכתב ונימק את הצורך. סעיף 7(ג) מאפשר לראש הרשות הארכה נוספת, בהחלטה מנומקת שנשלחת למבקש בתוך התקופה, אם היקף המידע או מורכבותו מחייבים זאת. ההארכה הנוספת לא תעלה על 60 ימים.
גם אחרי ההחלטה יש מועד. לפי סעיף 7(ד), אם הרשות החליטה למסור את המידע, היא צריכה לבצע את ההחלטה תוך זמן סביר ולא יאוחר מ-15 ימים, אלא אם הממונה קבע מטעמים מיוחדים מועד מאוחר יותר. הרשות צריכה להודיע היכן ומתי המידע יעמוד לרשות המבקש.
| השלב | המועד לפי סעיף 7 |
|---|---|
| החלטה בבקשה | ללא שיהוי ולא יאוחר מ-30 ימים מקבלת הבקשה |
| הארכה ראשונה | עד 30 ימים נוספים, בהודעה מנומקת בכתב |
| הארכה נוספת | עד 60 ימים, בהחלטה מנומקת של ראש הרשות בשל היקף או מורכבות |
| מסירת המידע אחרי החלטה חיובית | תוך זמן סביר ולא יאוחר מ-15 ימים, אלא אם נקבע אחרת מטעמים מיוחדים |
| צד שלישי שקיבל הודעה | 21 ימים להתנגד, שאינם נמנים במועדי סעיף 7 |
בעת"מ (מחוזי ירושלים) 74863-09-25 (10.8.2026) סיכם בית המשפט שהמועד המרבי הכולל להחלטה אינו עולה על 120 ימים מקבלת הבקשה, והדגיש שמענה מהיר נדרש מתכליות החוק, כי בלי מידע בזמן אמת אין פיקוח אפקטיבי על השלטון. ההארכות אינן אוטומטיות: כל אחת מהן דורשת הודעה מנומקת בכתב. רשות ששתקה עד היום ה-90 ואז הודיעה על הארכה לא עמדה בדרישות החוק.
על אילו עילות רשות יכולה לסרב?
החוק מבחין בין שלוש קבוצות, וההבחנה חשובה כי היא קובעת עד כמה קל לתקוף את הסירוב.
דחייה מטעמים מעשיים (סעיף 8). הרשות רשאית לדחות בקשה אם הטיפול בה מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה; אם המידע נוצר או התקבל יותר משבע שנים לפני הבקשה ואיתורו כרוך בקושי של ממש; אם אחרי אמצעים סבירים התברר שלא ניתן לאתר את המידע או שאינו בידיה; אם המידע פורסם ועומד לרשות הציבור; או אם המידע נוצר ברשות אחרת. בשני המקרים האחרונים יש לרשות חובה נוספת: להודיע היכן אפשר לקבל את המידע שפורסם, או להפנות את המבקש לרשות שיצרה אותו.
מידע שאסור למסור (סעיף 9(א)). כאן אין לרשות שיקול דעת. מדובר במידע שגילויו מעורר חשש לפגיעה בביטחון המדינה, ביחסי החוץ, בביטחון הציבור או בביטחונו או בשלומו של אדם; בנושאים ששר הביטחון קבע בצו; במידע שגילויו פוגע בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות, אלא אם הגילוי מותר על פי דין; ובמידע שאין לגלותו על פי כל דין.
מידע שאין חובה למסור (סעיף 9(ב)). זו הקבוצה הנפוצה ביותר בתשובות של רשויות. היא כוללת, בין היתר, מידע שגילויו עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות, מדיניות שנמצאת בשלבי עיצוב, פרטי משא ומתן, דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות, חוות דעת, טיוטות והמלצות שניתנו לצורך קבלת החלטה, סודות מסחריים ומקצועיים, ומידע על ענייני משמעת של עובד ציבור. גם כאן יש חריגים: למשל, מידע על חומרים שנפלטו או סולקו לסביבה, ותוצאות מדידות רעש, ריח וקרינה שלא ברשות היחיד, אינם חוסים תחת סייג הסוד המסחרי.
האם סירוב גורף הוא סוף הדרך?
לא. שני סעיפים בחוק מצמצמים את כוחו של סירוב.
סעיף 11 קובע שאם המידע נכנס לאחד הסייגים של סעיף 9, אבל אפשר לגלות אותו בהשמטת פרטים, בשינויים או בתנאים, בלי הקצאת משאבים בלתי סבירה או הכבדה ניכרת, הרשות צריכה למסור אותו כך. אם נעשו השמטות, הרשות צריכה לציין זאת, אלא אם אין לגלות עובדה זו מהטעמים שבסעיף 9(א)(1): חשש לפגיעה בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, בביטחון הציבור או בביטחונו או בשלומו של אדם.
סעיף 10 מחייב את הרשות לשקול את עניינו של המבקש ואת העניין הציבורי לפני שהיא מסרבת. בעת"מ 74863-09-25 קבע בית המשפט שתרשומות והערכות פנימיות על עבודתו של העותר נכנסות לסייג של דיונים פנימיים, בשל החשש מ"אפקט מצנן" על השיח המקצועי ברשות. עם זאת, הוא הדגיש שחשש ערטילאי אינו מספיק, ושעל הרשות להפעיל שיקול דעת פרטני ולבחון מסירה חלקית. העתירה התקבלה. בית המשפט מצא שהחשש נעוץ בעיקר בחשיפת זהות הכותבים ולא בתוכן ההערכות, ושקל לטובת הגילוי את העניין האישי המשמעותי של המבקש במידע הנוגע אליו. לכן הורה, מכוח סעיף 11, למסור את התרשומות בהשחרת הפרטים המזהים של כותביהן, ובתנאי שהמבקש לא יעביר את המידע לאחרים אלא בהליך משפטי או מנהלי מול הרשות. באותה עתירה ביטל בית המשפט גם החלטה שלפיה מידע אחר "לא נמצא", והורה לרשות לערוך בדיקה מחודשת, משום שהמבקש הצביע על סתירות שהרשות לא התמודדה איתן.
אותו היגיון חל על טענת "משאבים בלתי סבירים". בעת"מ 53424-10-25 יישם בית המשפט כלל שנקבע בבית המשפט העליון, וקבע שהרשות היא שצריכה להראות הכבדה ממשית, ושלא די בציון מספר שעות. באותו מקרה, משנכנסה לפעולה מערכת ממוחשבת שסיפקה את רוב המידע, הרשות חויבה למסור את החלק שנותר. לגבי בקשה אחרת באותה עתירה, שבה הוצג הסבר מפורט מדוע נדרשת בדיקה ידנית של תיקים רבים, הסירוב אושר. מכאן לקח מעשי: מי שמקבל סירוב בגלל היקף, ישקול לצמצם את הבקשה ולהגיש אותה מחדש.
מה עושים כשהרשות לא עונה בכלל?
חוסר מענה הוא התרחיש הנפוץ ביותר. לפני שמגיעים לבית המשפט כדאי לעשות כמה צעדים פשוטים:
- תזכורת בכתב: פנייה קצרה לממונה, עם מספר הבקשה ומועד ההגשה, ובקשה להחלטה עד מועד מסוים.
- בדיקת ההארכות: האם נשלחה הודעת הארכה מנומקת? האם ההארכה הנוספת אושרה בידי ראש הרשות?
- תלונה ליחידה הממשלתית לחופש המידע: כשמדובר במשרד ממשלתי או ביחידת סמך, קיימת אפשרות להגיש תלונה ליחידה. פנייה כזו אינה תחליף לעתירה, ולכן כשהזמן דוחק כדאי לבדוק במקביל את מועד העתירה.
- עתירה: כשהמועדים חלפו והרשות עדיין שותקת, אפשר לפנות לבית המשפט.
בעת"מ 53424-10-25 נמצא שחלק מהבקשות נענו באיחור של שמונה עד חמישה עשר חודשים, ושלחלקן לא נשלחו הודעות הארכה כלל. בית המשפט ציין שאי מתן מענה מחייב את מבקש המידע לפנות בעתירה, ושפסיקת הוצאות במצב כזה משקפת את המשאבים שבוזבזו בגלל הליך שאפשר היה להימנע ממנו. ובעת"מ 74863-09-25 דחה בית המשפט את טענת הרשות שהעתירה התייתרה, במצב שבו המענה המשלים הגיע כשלושה חודשים אחרי הגשת העתירה, וההבהרה שהמבקש ביקש עדיין לא ניתנה.
לאיזה בית משפט מגישים עתירת חופש המידע, ועד מתי?
סעיף 17(א) לחוק קובע שעתירה על החלטת רשות ציבורית לפי החוק תידון בבית משפט לעניינים מנהליים. פרט 2 בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, מונה במפורש, תחת הכותרת חופש המידע, החלטה של רשות לפי חוק חופש המידע. יש חריג אחד: אם הוצאה לגבי המידע תעודת חיסיון לפי סעיף 44 לפקודת הראיות, העתירה תידון בבית המשפט העליון.
לגבי המועד, תקנה 3 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, קובעת שעתירה מוגשת במועד שנקבע לכך בדין. אם לא נקבע מועד כזה, היא מוגשת בלא שיהוי ולא יאוחר מ-45 ימים מהיום שבו ההחלטה פורסמה כדין, או מהיום שבו העותר קיבל הודעה עליה, או מהיום שבו נודע לו עליה, לפי המוקדם. בית המשפט רשאי להאריך את המועד אם ראה הצדקה, אחרי שנתן למשיב להגיב.
שתי הערות מעשיות. ראשית, ה-45 ימים הם תקרה, לא יעד. התקנה דורשת להגיש "בלא שיהוי", ולכן אין סיבה לחכות ליום האחרון. שנית, כשאין החלטה כלל, נקודת ההתחלה של המועד פחות ברורה. חוק חופש המידע אינו קובע מה דינה של שתיקה. חוק כללי יותר, החוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958, קובע בסעיף 6(ב) שאם עובד הציבור לא השיב או לא הודיע בתוך שלושת החודשים שנקבעו באותו חוק, רואים בכך, לעניין כל דין, החלטה לסרב לבקשה בלי נימוקים. חוק חופש המידע קובע לוחות זמנים משלו, ולכן ההנחה הזהירה היא אחרת: לראות את המועד כמתחיל לרוץ ביום שבו חלף המועד האחרון לתשובה לפי סעיף 7, ולהגיש את העתירה בתוך 45 ימים מאותו יום. זו המלצה מעשית לצמצום הסיכון, לא כלל שנקבע בפסיקה. מי שמחכה חודשים ארוכים אחרי שהמועדים חלפו מסתכן בטענת שיהוי.
מה בית המשפט יכול לעשות בעתירה?
לבית המשפט סמכויות שאין לו בהליכים רבים אחרים. לפי סעיף 17(ב), בעתירה שאינה על דחייה לפי סעיף 8 הוא רשאי לקבל את כל המידע המבוקש ולעיין בו, ומהטעמים שבסעיף 9 הוא רשאי לשמוע את בא כוח הרשות בדלתיים סגורות ובלי נוכחות העותר. כך נעשה גם בעת"מ 74863-09-25, שבו הרשות מסרה לעיון בית המשפט במעמד צד אחד דוגמאות מהרישומים.
הסמכות החשובה ביותר היא בסעיף 17(ד). על אף הסייגים שבסעיף 9, בית המשפט רשאי להורות על מסירת המידע, כולו או חלקו ובתנאים, אם לדעתו העניין הציבורי בגילוי גובר על הטעם לדחייה, ובלבד שהגילוי אינו אסור על פי דין. במילים אחרות, גם כשהרשות לא טעתה בהפעלת הסייג, בית המשפט יכול לשקול את הדברים מחדש. ההחלטה צריכה להיות מנומקת (סעיף 17(ה)).
ומה לגבי מידע על אנשים אחרים? סעיף 17(ג) קובע שבית המשפט לא יורה על מסירת מידע העלול לפגוע בזכויות צד שלישי בלי לתת לו הזדמנות להשמיע את טענותיו.
מה קורה כשהמידע נוגע לצד שלישי?
סעיף 13 קובע מסלול נפרד. כשמבוקש מידע הכולל פרטים על צד שלישי, שמסירתם עלולה לפגוע בו, והרשות שוקלת למסור אותו, היא צריכה להודיע לצד השלישי בכתב על הבקשה ועל זכותו להתנגד, ולהודיע על כך גם למבקש. לצד השלישי יש 21 ימים להתנגד, והם אינם נמנים במועדי סעיף 7. אם הרשות דחתה את ההתנגדות, היא צריכה להמציא לו החלטה מנומקת ולהודיע לו על זכותו לעתור. המידע לא יימסר לפני שחלפה התקופה להגשת העתירה או לפני שנדחתה, אלא אם הצד השלישי ויתר בכתב.
המסלול הזה רלוונטי גם לעסקים. חברה שהתקשרה עם רשות, למשל במכרז, עשויה לקבל הודעה כזו ולרצות למנוע חשיפה של מידע מסחרי. עליה לפעול בתוך 21 הימים, ואם ההתנגדות נדחתה, לשקול עתירה בלי שיהוי.
אילו טעויות פוגעות בעתירה?
- בקשה רחבה מדי: בקשה ל"כל המסמכים" בנושא מזמינה סירוב בגלל היקף. עדיף לפרט פריטים מוגדרים.
- המתנה ממושכת אחרי שהמועדים חלפו: התקנות דורשות להגיש בלא שיהוי, והמתנה ארוכה עלולה לפגוע בעתירה.
- עתירה שמערבבת עניינים: עתירה שתוקפת יחד שתי החלטות שונות, או שמשלבת את בקשת המידע עם מחלוקת אחרת מול הרשות, מזמינה טענות סף. כדאי למקד את העתירה בהחלטה לפי החוק.
- בקשה חדשה בתוך העתירה: בעת"מ 53424-10-25 הציעו העותרים בדיון להסתפק בנתונים אחרים מאלה שביקשו. בית המשפט לא נדרש לכך, משום שזו בקשה חדשה שלא עמדה לפני הרשות, וקבע שיש לפנות אליה תחילה. מה שלא התבקש מהרשות לא יוכרע בעתירה.
- התעלמות מסעיף 11: גם כשסייג חל, אפשר לדרוש מסירה חלקית או בהשמטות.
- אי תיעוד: אישור הגשה, הודעות הארכה, תזכורות ותשובות הם הבסיס להוכחת ההשתלשלות.
כשהמידע נדרש כחלק ממחלוקת רחבה יותר עם רשות מקומית, למשל בענייני ערר ארנונה, או כחלק מהליך אזרחי מתמשך במסגרת ליטיגציה, כדאי לתכנן מראש איך הבקשה משתלבת בהליך כולו.
שאלות נפוצות
האם אני חייב להסביר לרשות למה אני רוצה את המידע?
לא. לפי סעיף 7(א) לחוק חופש המידע אין המבקש חייב לציין את הטעם לבקשתו. עם זאת, אם יש לכם עניין מיוחד במידע, כדאי לציין אותו, כי לפי סעיף 10 הרשות שוקלת אותו לפני שהיא מסרבת.
תוך כמה זמן הרשות חייבת לענות?
ללא שיהוי ולא יאוחר מ-30 ימים מקבלת הבקשה. אפשר להאריך ב-30 ימים בהודעה מנומקת, ובהחלטה מנומקת של ראש הרשות בעוד עד 60 ימים בשל היקף או מורכבות המידע.
לאיזה בית משפט מגישים עתירת חופש המידע?
לבית המשפט לעניינים מנהליים, לפי סעיף 17(א) לחוק ופרט 2 בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים. אם הוצאה תעודת חיסיון לפי סעיף 44 לפקודת הראיות, העתירה נדונה בבית המשפט העליון.
כמה זמן יש להגיש עתירה אחרי סירוב?
כשלא נקבע מועד אחר בדין, העתירה מוגשת בלא שיהוי ולא יאוחר מ-45 ימים מהמוקדם מבין פרסום ההחלטה, קבלת ההודעה עליה או הידיעה עליה. בית המשפט רשאי להאריך את המועד אם ראה הצדקה.
הרשות שלחה מסמך עם השחרות. זה מותר?
סעיף 11 מחייב את הרשות למסור מידע בהשמטות או בשינויים כשניתן לגלות אותו כך, ולציין שנעשו השמטות. אם ההשחרות רחבות מהנדרש, או שלא צוין שנעשו, אפשר לטעון נגד זה בעתירה.
כמה עולה להגיש בקשה?
תקנות חופש המידע (אגרות) קובעות אגרת בקשה, ואגרת טיפול לכל שעת עבודה החל בשעה הרביעית. הסכומים מתעדכנים מדי שנה ב-1 באוקטובר, ואת הסכום העדכני בודקים באתר הרשות או ב-gov.il ביום ההגשה. מי שמבקש מידע על עצמו, עמותה עם אישור ניהול תקין, חוקר אקדמי ומקבלי גמלה מסוימים זכאים לפטורים לפי תקנה 6.
הרשות טוענת שהמידע לא נמצא. מה אפשר לעשות?
סעיף 8(3) מאפשר לדחות בקשה רק אחרי שהרשות נקטה אמצעים סבירים לאיתור המידע. בעתירה אפשר לבקש פירוט של החיפוש שנעשה, ולהצביע על ראיות לכך שהמידע קיים, כמו תיעוד שהוזכר בהליך אחר.
סיכום
חוק חופש המידע קובע מועדים ברורים לתשובה, מחייב את הרשות לנמק כל סירוב, ומאפשר מסירה חלקית גם כשחל סייג. כשהרשות לא עונה או מסרבת בלי בסיס, הדרך היא עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, בלא שיהוי ובכל מקרה בתוך המועד שבתקנות. בקשה מדויקת ותיעוד מסודר של כל שלב הם מה שמאפשר לנצל את הכלים האלה.
המשרד מייצג אזרחים, עמותות ועסקים בהליכים מול רשויות ציבוריות, מניסוח בקשת המידע ועד ניהול העתירה. לתיאום פגישת ייעוץ ראשונה: 09-8980681. סניפי המשרד: ז'בוטינסקי 5, רמת גן, והאורנים 32, עפולה.
האמור במאמר הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו ולפי המסמכים הרלוונטיים.