עיקול זמני: איך מקפיאים נכסים של חייב עוד לפני פסק הדין

תביעה כספית נמשכת חודשים ולעיתים שנים. בתקופה הזו החייב ממשיך לנהל את חייו ואת עסקיו: הוא יכול למכור דירה, למשוך כסף מהחשבון, להעביר מניות לבן משפחה או לסגור את החברה. מי שזוכה בסוף בפסק דין עלול לגלות שאין ממה לגבות. עיקול זמני נועד לצמצם את הסיכון הזה. הוא מקפיא נכס מסוים של הנתבע, כספים בבנק, מקרקעין, רכב או כסף שצד שלישי חייב לו, כך שהנכס יישאר זמין כשיגיע פסק הדין.

עם זאת, עיקול זמני אינו כלי שגרתי. הוא פוגע בקניין של אדם שעדיין לא נקבע שהוא חייב דבר, ולכן בית המשפט בוחן כל בקשה בקפידה ודורש מהמבקש להתחייב לפצות את הנתבע אם יתברר שהעיקול לא היה מוצדק. המאמר מסביר מתי עיקול זמני ניתן, איך מבקשים אותו לפני התביעה או יחד איתה, אילו מועדים חלים על כל אחד מהצדדים ומה האפשרויות האחרות. לתמונה הרחבה של התחום, ראו את העמוד על תביעות כספיות וגביית חובות.

מה צריך להוכיח כדי לקבל עיקול זמני?

תקנה 103(א) קובעת את התנאי המיוחד לעיקול: בתביעה לסכום כסף בית המשפט רשאי להטיל עיקול זמני על נכסים של המשיב, בין שהם ברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין. בתביעה לדבר שבעין, למשל להחזרת מטלטלין מסוימים, בית המשפט רשאי לצוות על עיקול הנכס הנתבע עצמו.

לצד התנאי הזה חלים התנאים הכלליים של כל סעד זמני. לפי תקנה 95(ב), בית המשפט צריך להשתכנע על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד ובנחיצותו. אין צורך להוכיח את התביעה כולה בשלב הזה, אבל גם לא די בטענה כללית שמגיע כסף. בפועל, המבקש מצרף תצהיר ומסמכים: חוזה, חשבוניות, התכתבויות, שיקים שחזרו או הודאה של החייב בחוב.

החלק הקשה ברוב הבקשות הוא החשש להכבדה. גובה החוב הוא שיקול חשוב, ולעיתים הוא לבדו מספיק, אבל לא תמיד. כשמדובר בנתבע איתן כלכלית או בעיקול רחב שפוגע בעסק פעיל, בתי המשפט דורשים יותר מסכום גבוה. גם העובדה שהנתבע מסרב לשלם אינה מוכיחה לבדה שהוא עומד להבריח נכסים. מה שמשכנע בתי משפט הוא בדרך כלל התנהגות ממשית: העברת נכס לקרובי משפחה בסמוך לפרוץ הסכסוך, מכירת נכסים מהירה, ריקון חשבונות, הודעה על עזיבת הארץ, ריבוי חובות ועיקולים של נושים אחרים, או חברה שמעבירה את פעילותה לחברה חדשה. ככל שהראיות על כך מוחשיות יותר, כך הסיכוי לקבל צו גבוה יותר.

אילו שיקולים נוספים בית המשפט שוקל?

תקנה 95(ד) מונה שיקולים שבית המשפט שוקל בהחלטה אם לתת סעד זמני ובקביעת היקפו ותנאיו. הראשון הוא מאזן הנזקים: הנזק שעלול להיגרם למבקש אם הצו לא יינתן, לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן, וכן נזק לאדם אחר או לעניין ציבורי. השני הוא האם יש סעד אחר שפגיעתו במשיב קלה יותר ומשיג את אותה תכלית. השלישי הוא תום הלב של הצדדים, והאם המבקש השתהה יתר על המידה בהגשת התביעה או הבקשה.

לשיקול השני יש משמעות מעשית. עיקול חשבון בנק של עסק פעיל עלול לשתק אותו, בעוד שעיקול על מקרקעין, שנרשם כהערה בפנקס, מאפשר לבעלים להמשיך להשתמש בנכס. מי שמבקש עיקול רחב על כל חשבונות הנתבע, כשיש לו דירה רשומה בשווי שמכסה את החוב, עלול לקבל צו מצומצם יותר או לא לקבל צו כלל. לכן כדאי לבנות בקשה ממוקדת, עם רשימת נכסים מוגדרת ותקרת סכום שתואמת את סכום התביעה.

לשיקול השלישי כדאי לשים לב כבר בשלב התכנון. מי שידע במשך חודשים שהחייב מעביר נכסים ולא עשה דבר, יתקשה לשכנע שפתאום יש דחיפות. ההמלצה היא לפעול מהר מהרגע שמתגלה הסימן הראשון להברחה.

האם אפשר לבקש עיקול זמני עוד לפני שמגישים תביעה?

כן. תקנה 95(ג) מאפשרת לבית המשפט לתת סעד זמני או ארעי גם לפני הגשת כתב תביעה, אם שוכנע שהדבר מוצדק בנסיבות העניין. התנאי הוא שהתביעה תוגש בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו, או בכל מועד אחר שבית המשפט יורה עליו. לפי תקנה 100(3), אם הצו ניתן לפני הגשת התביעה וכתב התביעה לא הוגש במועד, הצו פוקע.

המסלול הזה מתאים למצב שבו כל יום משנה. למשל, כשנודע שהחייב חתם על הסכם למכירת דירתו והעסקה עומדת להירשם, או כשכסף ממכירה גדולה עומד להיכנס לחשבונו ולצאת ממנו. במצבים כאלה אין זמן להכין כתב תביעה מלא עם כל נספחיו.

הסיכון במסלול הזה הוא לוח הזמנים. שבעה ימים הם זמן קצר להכנת כתב תביעה מסודר, ולכן כדאי להתחיל לעבוד על כתב התביעה במקביל לבקשת העיקול ולא אחריה. מי שמבקש עיקול לפני תביעה צריך גם להסביר לבית המשפט למה לא הגיש את התביעה קודם. אם אין לכך הסבר, קל יותר להגיש את הבקשה יחד עם התביעה.

איך מגישים את הבקשה ולאיזה בית משפט?

הבקשה לעיקול זמני מוגשת בכתב (תקנה 95(א)), לבית המשפט שאליו מוגשת התביעה או שבו היא כבר מתנהלת. בתביעה שמוגשת לבית משפט השלום, הבקשה תוגש לשלום. בתביעה שבסמכות בית המשפט המחוזי, היא תוגש למחוזי. כשהסכסוך שייך לערכאה מיוחדת, כמו בית הדין לעבודה בתביעה של עובד נגד מעסיק או בית המשפט לענייני משפחה בסכסוך רכושי בין בני משפחה, הבקשה מוגשת לאותה ערכאה. כשהבקשה מוגשת עם התביעה, מגישים את שתיהן יחד.

לבקשה מצרפים תצהיר שתומך בעובדות, את המסמכים שמבססים את החוב, את הראיות לחשש מהברחה ואת ההתחייבות העצמית לפי טופס 7 שבתוספת הראשונה לתקנות (תקנה 96(ב)). בבקשה מפרטים אילו נכסים מבוקש לעקל ועד איזה סכום. כשמבקשים לעקל כספים בבנקים או חוב של צד שלישי לנתבע, מציינים את המחזיקים בשמם.

מה מצרפים	למה זה נדרש
תצהיר המבקש	בסיס עובדתי לעילה ולחשש מהכבדה
מסמכי החוב	ראיות לכאורה לעילת התביעה
ראיות להברחה או לחשש ממשי	התנאי המיוחד של תקנה 103(א)
התחייבות עצמית לפי טופס 7	תנאי לכל סעד זמני לפי תקנה 96(ב)
רשימת נכסים ומחזיקים	כדי שהצו יהיה ממוקד ומדויק

למה הנתבע לא יודע על הבקשה, ומתי הוא מקבל הודעה?

ככלל, בקשה לסעד זמני נדונה במעמד שני הצדדים. בעיקול זמני הכלל הפוך: לפי תקנה 97(ג), בקשות לצו עיקול זמני נדונות במעמד צד אחד, אלא אם בית המשפט סבר שדיון במעמד שני הצדדים לא יסכל את מטרת הצו. ההיגיון ברור: אם הנתבע יידע מראש, הוא יוכל להעביר את הכסף לפני שהצו יגיע לבנק.

כאן נכנסת חובה חשובה למבקש. לפי תקנה 97(ד), כשבית המשפט נותן צו במעמד צד אחד, יש להמציא לנתבע במסירה אישית את הצו, את הבקשה, את המסמכים המצורפים ואת כתב הערבות, בלא דיחוי ולא יאוחר משלושה ימים ממועד מתן הצו, אלא אם בית המשפט הורה על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים. אם נקבע דיון, יש למסור גם הודעה על מועדו. לפי תקנה 100(2), צו שלא הומצא כך פוקע, אלא אם בית המשפט הורה אחרת מטעמים מיוחדים.

עד כמה בתי המשפט מקפידים על כך? ברע"א 54287-10-25 פלוני נ' פלונית (26.1.2026) דנה השופטת רות רונן מבית המשפט העליון במקרה שבו הצו נמסר כשלושה שבועות אחרי שנכנס לתוקף. נקבע שאיחור במסירה אינו מוביל לפקיעה אוטומטית, ושבית המשפט צריך להחליט בכך. עם זאת, הותרת הצו על כנו למרות האיחור היא חריג ולא כלל. בבדיקת הטעמים המיוחדים שוקלים אם האיחור נבע מנסיבות שאינן בשליטת המבקש ושלא ניתן היה להיערך אליהן מראש, כמה זמן נמשך האיחור ומה הייתה השפעתו על הנתבע. באותו מקרה הטענה הייתה שהמסירה התעכבה בגלל מצב החירום הביטחוני, והעניין הוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שיכריע בה לגופה.

המשמעות המעשית היא שצריך לתכנן את המסירה עוד לפני שהצו ניתן: לדעת איפה הנתבע גר או איפה משרדי החברה, ולתאם שליח שיוכל לפעול מיד. מי שמשיג צו ואז מגלה שאינו יודע איפה למסור אותו, מסכן את הצו כולו.

כמה קשה לעמוד ברף ההכבדה לפי הפסיקה העדכנית?

בעבר נאמר בפסיקה שמידת ההכבדה שצריך להוכיח בעיקול זמני היא הנמוכה ביותר מבין הסעדים הזמניים. בהחלטה מינואר 2026, ברע"א 70131-09-25 סאטובי נ' שיא מימונים בע"מ (1.1.2026), קבע השופט יחיאל כשר מבית המשפט העליון, בשבתו כדן יחיד, שהאמירה הזו כבר אינה מתאימה לתקנות החדשות. הנימוק: התקנות הישנות דרשו רק חשש שאי מתן הצו "יכביד" על ביצוע פסק הדין, ואילו תקנה 103(א) מוסיפה את המילים "באופן ממשי", כמו בסעדים זמניים אחרים. לכן אי אפשר להסתפק בחשש תיאורטי, קל או שולי.

ההחלטה הוסיפה שתי נקודות מעשיות. הראשונה: ככל שהעיקול פוגע יותר בנתבע, כך המבקש צריך להראות הכבדה משמעותית יותר. מי שמבקש עיקול רחב על כל נכסיה של חברה פעילה צריך להראות סבירות של ממש להכבדה ניכרת, משום שעיקול כזה עלול לפגוע באשראי שלה ובקשריה עם לקוחות. השנייה: גם כשהנתבע מבקש לבטל צו שניתן במעמד צד אחד, הנטל להוכיח את סיכויי התביעה, את מאזן הנוחות ואת ההכבדה נשאר על מי שביקש את העיקול. לעומת זאת, לגבי סיכויי התביעה נקבע שהרף נמוך למדי: די בכך שהתביעה מעלה שאלה רצינית ואינה תביעת סרק.

באותו מקרה הגישה חברת מימון לביצוע בהוצאה לפועל כתבי ערבות, והוטלו עיקולים על נכסי הערב ועל נכסי חברה בבעלותו אצל 58 מחזיקים. סכום החוב הנטען היה גבוה, אבל לא הוצגה ראיה לכך שעיקול בהיקף כזה נדרש. העובדה שעל נכסי החברה רשומים שעבודים לא הספיקה, כי שעבוד הוא כלי מימון מקובל גם בחברות איתנות. בית המשפט צמצם את העיקול משמעותית והשאיר אותו רק על המקרקעין. מדובר בהחלטה של שופט יחיד בבקשת רשות ערעור, אבל היא נשענת על לשון התקנה ועל פסיקה קודמת של בית המשפט העליון.

מה ההתחייבות והערובה שהמבקש צריך לתת?

תקנה 96(א) קובעת שכל סעד זמני מותנה בשני דברים: התחייבות עצמית של המבקש לפיצוי, וערובה, שתיהן לשם פיצוי בשל כל נזק שייגרם למי שהצו מופנה אליו, אם הצו יפקע או יצומצם. ההתחייבות העצמית ערוכה לפי טופס 7 ואינה מוגבלת בסכום, אלא אם בית המשפט הורה אחרת. כלומר, אם עיקול שגוי גרם לנתבע נזק גדול, למשל הפסד עסקה או פגיעה באשראי, המבקש עלול לשאת בנזק הזה גם מעבר לסכום הערובה.

לגבי הערובה, תקנה 96(ג) קובעת שהמבקש יפקיד ערובה מספקת להנחת דעתו של בית המשפט. בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים, לפטור מערובה אם הדבר צודק בנסיבות, והוא רשאי גם להתנות את הצו בכמה ערובות. הנקודה החשובה: הסעד הזמני נכנס לתוקף רק עם הפקדת כל הערובות שנקבעו, אלא אם בית המשפט הורה אחרת מטעמים מיוחדים. מי שמקבל צו ואינו מפקיד את הערובה, לא קיבל בפועל עיקול. סוג הערובה וסכומה נקבעים בהחלטה בכל תיק, ולכן כדאי לבדוק מראש את היכולת להעמיד אותה, למשל בערבות בנקאית או בפיקדון.

לפי תקנה 101, אם בתוך תשעים ימים מיום פקיעת הסעד הזמני לא הוגשה תביעה או בקשה לפיצויים בשל נזק שנגרם עקב הצו, הערובה מוחזרת למבקש. בית המשפט רשאי להאריך את התקופה מטעמים מיוחדים. מכאן שגם הנתבע צריך לזכור את המועד הזה: מי שנפגע מעיקול שבוטל וסבור שנגרם לו נזק, צריך להגיש את דרישתו בזמן.

מה עושה בנק או צד שלישי שקיבל צו עיקול?

רוב העיקולים הזמניים מוטלים על נכסים שנמצאים בידי אחרים: כספים בחשבון בנק, תשלומים שלקוח חייב לנתבע, או שכר דירה ששוכר משלם לו. התקנות קוראות לגורם כזה "מחזיק". לפי תקנה 104(א), עם הטלת העיקול בית המשפט מודיע למחזיק שעליו להשיב בכתב, בתוך שלושים ימים או במועד אחר שנקבע, אם הנכסים נמצאים בידו, אם הם שייכים למשיב ואם יש לו טענה לזכות בהם. מחזיק שהודה שהנכסים בידו לא יוכל לחזור בו, אלא ברשות בית המשפט מטעמים מיוחדים.

גם למחזיק יש זכויות. לפי תקנה 104(ב), המבקש חייב להמציא לו לפי בקשתו העתק מהבקשה ומהתצהיר בתוך שבעה ימים, ולפי תקנה 104(ג) המחזיק רשאי לבקש לבטל את העיקול או להגביל אותו בתוך שלושים ימים מהיום שקיבל אותם.

ומה אם המחזיק לא הודה, התנגד או לא השיב כלל? לפי תקנה 105(א), המבקש רשאי להגיש בקשה מנומקת בכתב לאישור העיקול בתוך ארבעה עשר ימים מהיום שהומצאה לו תשובת המחזיק, או, אם המחזיק לא השיב, מתום המועד שנקבע לו להשיב. אם לא הגיש, העיקול בטל בתום המועד לגבי כל נכס שהמחזיק לא הודה שהוא בידו. זה מועד שקל לפספס, כי תשובת המחזיק מגיעה לעיתים שבועות אחרי מתן הצו, כשתשומת הלב כבר עברה לתביעה עצמה.

איך נתבע יכול להסיר עיקול זמני?

נתבע שגילה שעוקלו נכסיו אינו חסר אונים. יש לו כמה דרכים, ולעיתים כדאי לשלב ביניהן.

בקשה לביטול. לפי תקנה 97(ו), כשהצו ניתן במעמד צד אחד, המשיב, וגם המחזיק, רשאים לבקש לבטל אותו בתוך שלושים ימים ממועד המצאתו. בית המשפט יקיים דיון במעמד הצדדים בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מארבעה עשר ימים מהגשת הבקשה. ימי פגרה נכללים במניין, ובית המשפט רשאי לקבוע מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים. לפי תקנה 97(ח), ההחלטה ניתנת עם תום הדיון ולכל המאוחר בתוך ארבעה עשר ימים ממנו. בבקשה כזו אפשר לתקוף את עילת התביעה, את החשש להכבדה, את היקף העיקול או פגם פרוצדורלי, כמו איחור במסירה.

החלפת העיקול בערובה. תקנה 103(ב) קובעת שאם נכס שעוקל הומר בערובה של המשיב או של צד שלישי, דיני העיקול חלים על הערובה. נתבע שצריך את חשבון הבנק לפעילות שוטפת יכול להציע ערבות בנקאית או פיקדון במקומו, וכך להשתחרר מהעיקול בלי לחכות להכרעה בתביעה.

עיון מחדש. לפי תקנה 98, בית המשפט רשאי לעיין מחדש בצו או בתנאיו כשנסיבות השתנו, כשהתגלו עובדות חדשות שלא היה אפשר לגלות קודם בשקידה סבירה, בשל חלוף הזמן, או כשיש מקום לשנות את היקפו. זה המסלול למי שמצבו השתנה במהלך ההליך או שהתגלו לו עובדות חדשות. מי שהחמיץ את שלושים הימים יכול להשתמש בו רק אם מתקיימת אחת העילות שבתקנה 98, ולכן עדיף לא להחמיץ את המועד.

מה קורה לעיקול כשההליך מסתיים?

לפי תקנה 100(1), סעד זמני פוקע בתום המועד שצוין בו או עם מתן פסק הדין, אלא אם בית המשפט הורה אחרת. בעיקול זמני יש הסדר מיוחד: לפי תקנה 106, אם התובע זכה, העיקול נשאר בתוקף עד שפסק הדין יבוצע או עד שבית המשפט יורה אחרת. כך הנכס שעוקל משמש בסיס לגבייה בהוצאה לפועל. בפסק הדין רשאי בית המשפט גם לתת הוראות בנוגע לעיקול ולפסוק הוצאות בקשר אליו. אם התביעה נדחתה, הסעד הזמני פוקע עם מתן פסק הדין, אלא אם בית המשפט הורה אחרת, ועולה השאלה אם הנתבע יתבע פיצוי על הנזק שנגרם לו.

מצב	מה קורה לעיקול
לא הוגשה תביעה בתוך שבעה ימים מצו שניתן לפניה	הצו פוקע (תקנה 100(3))
הצו לא הומצא לנתבע בתוך שלושה ימים	הצו פוקע, אלא אם בית המשפט הורה אחרת מטעמים מיוחדים (תקנה 100(2))
מחזיק לא הודה ולא הוגשה בקשת אישור בתוך 14 ימים	העיקול בטל לגבי אותו נכס (תקנה 105(א))
התובע זכה בפסק הדין	העיקול נשאר עד ביצוע פסק הדין (תקנה 106)

מה האפשרויות האחרות מלבד עיקול זמני?

עיקול זמני אינו הדרך היחידה להבטיח גבייה, ולעיתים הוא אפילו לא הדרך המתאימה.

הוצאה לפועל אחרי פסק דין. כשאין חשש ממשי להברחה, הדרך המקובלת היא לנהל את התביעה עד פסק דין, ואז לפתוח תיק בהוצאה לפועל ולהטיל עיקולים במסגרתו. ההליך הזה מוסבר במאמר על הוצאה לפועל למי שחייבים לו כסף.

ביצוע שטר. מי שמחזיק בשיק או בשטר חוב יכול בדרך כלל להגיש אותו לביצוע ישירות בלשכת ההוצאה לפועל, בלי לנהל קודם תביעה. במסגרת תיק כזה אפשר לבקש גם עיקולים על נכסי החייב, כפי שקרה בעניין סאטובי שתואר למעלה. במסלול הזה הנטל עובר לחייב, שצריך להגיש התנגדות. חייב שעוקלו נכסיו בתיק כזה יכול לבקש את ביטול העיקולים יחד עם ההתנגדות, והבקשות עוברות לדיון בבית המשפט. מה שקורה אז מוסבר במאמר על התנגדות לביצוע שטר.

ערובה במקום עיקול. כאמור, נכס שעוקל יכול להיות מוחלף בערובה של הנתבע או של צד שלישי (תקנה 103(ב)). לעיתים אפשר להגיע להסכמה כזו כבר בשלב המשא ומתן, לפני שמגישים בקשה בכלל, ולחסוך לשני הצדדים את הדיון.

עיקול צר יותר. במקום להקפיא את כל החשבונות, אפשר לבקש עיקול על נכס אחד, למשל דירה, שרישום ההערה עליה פוגע פחות בפעילות השוטפת. זה גם השיקול של תקנה 95(ד)(2), שבודקת אם יש סעד שפגיעתו קלה יותר.

ניהול מהיר של התביעה. בתביעות קטנות יחסית, סדר דין מהיר מקצר את הזמן עד פסק הדין, וממילא את התקופה שבה החייב יכול להבריח נכסים. ראו את המאמר על תביעה כספית בסדר דין מהיר.

אילו טעויות נפוצות מכשילות בקשה לעיקול זמני?

• בקשה בלי ראיות להכבדה: סכום חוב גבוה עשוי לתמוך בחשש, אבל בעיקול רחב או מול נתבע איתן הוא לא תמיד יספיק בלי ראיות נוספות.
• שיהוי: מי שהמתין חודשים אחרי שגילה את ההברחה, יתקשה להסביר את הדחיפות.
• עיקול רחב מדי: בקשה להקפיא את כל נכסי הנתבע, כשנכס אחד מכסה את החוב, עלולה להידחות או להצטמצם.
• מסירה מאוחרת: צו שלא הומצא בתוך שלושה ימים עלול לפקוע.
• שכחת מועד התביעה: בצו שניתן לפני תביעה, שבעה ימים חולפים מהר.
• התעלמות מתשובת המחזיק: בלי בקשת אישור בתוך ארבעה עשר ימים, העיקול בטל לגבי מה שהמחזיק לא הודה בו.
• הערכת חסר של הסיכון: ההתחייבות העצמית אינה מוגבלת בסכום, ועיקול שבוטל עלול להוביל לתביעת פיצויים.

שאלות נפוצות

מה זה עיקול זמני?

צו של בית המשפט שמקפיא נכס של הנתבע, כמו כספים בבנק, מקרקעין או כסף שצד שלישי חייב לו, במהלך תביעה ולפני פסק הדין, כדי שאפשר יהיה לגבות ממנו אם התובע יזכה.

האם אפשר לקבל עיקול זמני לפני שמגישים תביעה?

כן, אם בית המשפט שוכנע שהדבר מוצדק בנסיבות. התנאי הוא שהתביעה תוגש בתוך שבעה ימים מיום מתן הצו או במועד אחר שבית המשפט קבע, אחרת הצו פוקע (תקנות 95(ג) ו-100(3)).

האם הנתבע יודע מראש על הבקשה?

בדרך כלל לא. בקשות לעיקול זמני נדונות במעמד צד אחד, אלא אם בית המשפט סבר שדיון במעמד שני הצדדים לא יסכל את מטרת הצו (תקנה 97(ג)). אחרי מתן הצו יש להמציא אותו לנתבע בתוך שלושה ימים.

מה צריך להוכיח כדי לקבל עיקול?

ראיות לכאורה לעילת התביעה, וחשש סביר שבלי הצו ביצוע פסק הדין יכבד באופן ממשי. בית המשפט שוקל גם את מאזן הנזקים, אם יש סעד שפוגע פחות, ותום הלב של הצדדים.

מה הסיכון למי שמבקש עיקול?

הוא חותם על התחייבות עצמית לפצות את הנתבע על נזק שייגרם לו אם הצו יפקע או יצומצם. ההתחייבות אינה מוגבלת בסכום, אלא אם בית המשפט הורה אחרת, ובנוסף הוא מפקיד ערובה.

עוקל לי חשבון הבנק. כמה זמן יש לי להגיב?

לפי תקנה 97(ו), אפשר לבקש לבטל צו שניתן במעמד צד אחד בתוך שלושים ימים ממועד המצאתו, ובית המשפט ידון בבקשה בתוך ארבעה עשר ימים. אפשר גם להציע ערובה במקום הנכס שעוקל.

מה קורה לעיקול אם התובע זוכה?

לפי תקנה 106, העיקול נשאר בתוקף עד שפסק הדין יבוצע או עד שבית המשפט יורה אחרת, וכך הנכס שעוקל משמש לגבייה.

סיכום

עיקול זמני הוא כלי חזק, אבל לא אוטומטי. הוא דורש ראיות לכאורה לחוב, ראיות ממשיות לחשש מהברחה, בקשה ממוקדת והתחייבות לפצות את הנתבע אם העיקול יתברר כמיותר. מרגע שהצו ניתן מתחיל מרוץ של מועדים קצרים: שלושה ימים למסירה, שבעה ימים לתביעה כשהצו ניתן לפניה, וארבעה עשר ימים לבקשת אישור מול מחזיק שלא הודה. מי שעומד בצד השני צריך לזכור את שלושים הימים לבקשת ביטול ואת האפשרות להחליף את העיקול בערובה.

המשרד מייצג נושים וחייבים בתביעות כספיות, בבקשות לעיקול זמני ובבקשות לביטולו, משלב הבדיקה הראשונה ועד הגבייה. לתיאום פגישת ייעוץ ראשונה: 09-8980681. סניפי המשרד: ז'בוטינסקי 5, רמת גן, והאורנים 32, עפולה.

האמור במאמר הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו ולפי המסמכים הרלוונטיים.