הסכם מייסדים: מה לכלול בו, איך הוא מתיישב עם התקנון ומה קורה כשאין הסכם

שני אנשים או שלושה מחליטים להקים יחד עסק. אחד מביא את הרעיון והקשרים, השני את הידע הטכני, השלישי את הכסף הראשון. בשלב הזה כולם מסכימים על הכול, ולכן נדמה שאין צורך לכתוב דבר. בפועל, זה בדיוק הזמן שבו קל להסכים, ולא יחזור שוב.

המאמר עוסק בשלב שלפני הסכסוך: מה כדאי לכתוב בהסכם המייסדים, איך הוא מתיישב עם תקנון החברה ועם חוק החברות, ומה קורה כשהשותפים לא חתמו על דבר. מי שכבר נמצא בסכסוך פעיל עם שותף ימצא את הכלים לשלב הזה במאמר על סכסוך בין שותפים בעסק, שעוסק בקיפוח, באובדן אמון ובסעדים שבית המשפט נותן.

מה ההבדל בין הסכם מייסדים, תקנון והסכם בעלי מניות?

התקנון הוא המסמך החוקתי של החברה. סעיף 18 לחוק החברות מונה את מה שחובה לכלול בו: שם החברה, מטרותיה, פרטים על הון המניות הרשום ופרטים על הגבלת האחריות. כל השאר נתון במידה רבה להחלטת המייסדים. סעיף 17 קובע שדין התקנון כדין חוזה בין החברה לבעלי מניותיה, וגם בין בעלי המניות לבין עצמם.

הסכם המייסדים, או הסכם בעלי מניות שנחתם מאוחר יותר, הוא חוזה רגיל בין הצדדים שחתמו עליו. הוא יכול להיות מפורט הרבה יותר מהתקנון: חלוקת תפקידים, היקף משרה, תרומה כספית, הבשלת מניות, אי תחרות ועוד. אבל יש לו חולשה מובנית. הוא מחייב בעיקר את מי שחתם עליו, ואילו התקנון חל על כל מי שמחזיק במניות, גם על משקיע או רוכש שיצטרף בעוד כמה שנים.

נקודה נוספת שנוטים להחמיץ: לפי סעיף 20 לחוק החברות, החברה רשאית לשנות את התקנון בהחלטה ברוב רגיל באסיפה הכללית, אלא אם נקבע בתקנון שדרוש רוב אחר. כשבתקנון נקבע רוב מיוחד לשינוי הוראה מסוימת, אפשר לשנות אותה רק באותו רוב. בעל מניות שמחזיק ברוב יכול אפוא, בתקנון סטנדרטי, לשנות לבדו את הוראות התקנון, אם כי גם בהצבעה כזו הוא חייב לנהוג בתום לב ולהימנע מניצול לרעה של כוחו (סעיף 192(א)(1)). הסכמות שנשארו בעל פה או רק בהסכם נפרד אינן מוגנות בתקנון, ומי שנפגע מהפרתן יצטרך להוכיח אותן ולתבוע מכוח החוזה. לכן מי שמחזיק במיעוט צריך לוודא שההגנות שלו מעוגנות בתקנון, ושגם שינוין דורש רוב מיוחד או את הסכמתו.

המסמך	מה הוא עושה
תקנון החברה	חוזה בין החברה לכל בעלי המניות, כולל מי שיצטרף בעתיד, וניתן לשינוי לפי סעיף 20
הסכם מייסדים	מסדיר את היחסים בין המייסדים שחתמו עליו, ויכול להיות מפורט ככל שירצו
הסכם בעלי מניות	חוזה דומה שנחתם בשלב מאוחר, למשל עם כניסת משקיע

המלצה מעשית: לקבוע בהסכם המייסדים שהצדדים יפעלו כדי שהתקנון יתאים לו, ולקבוע מה הדין כשיש סתירה ביניהם. בלי הוראה כזו, הצדדים עלולים להתווכח בבית המשפט איזה מסמך גובר.

מתי חותמים, ולמה לא לדחות את זה?

הזמן הנכון הוא לפני רישום החברה או לכל המאוחר סמוך לו, כך שהתקנון שיוגש לרשם ישקף את מה שסוכם. אחרי שהעסק מתחיל להרוויח, או אחרי שאחד השותפים מרגיש שהוא עובד יותר מהאחרים, כל סעיף הופך למשא ומתן קשה.

כבר בשלב המשא ומתן חלה על הצדדים חובה. סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע שבמשא ומתן לקראת כריתת חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, ומי שלא נהג כך חייב לצד השני פיצויים על הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה. שותף שהסתיר מידע מהותי, למשל התחייבות קודמת שמונעת ממנו לעבוד בתחום, נכנס לשטח הזה.

איך מחלקים מניות, ומה זה הבשלה?

חלוקה שווה בין שני מייסדים נראית הוגנת, אבל היא יוצרת מצב שבו לאף אחד אין רוב. חלוקה לא שווה פותרת את בעיית ההכרעה ומעוררת את שאלת ההגנה על המיעוט. אין תשובה אחת נכונה, אבל צריך לבחור במודע ולהתאים את מנגנוני ההחלטה לחלוקה שנבחרה.

הבשלה (Vesting) היא מנגנון חוזי שבו מניות המייסד "מבשילות" בהדרגה לאורך תקופה, בדרך כלל בכפוף להמשך עבודתו בחברה. אם מייסד עוזב אחרי חצי שנה, השותפים יכולים לרכוש ממנו את המניות שעוד לא הבשילו, במחיר שנקבע מראש. בלי מנגנון כזה, שותף שעזב מוקדם עלול להחזיק בחלק גדול מהחברה בזמן שהאחרים ממשיכים לבנות אותה.

כדאי להחליט מראש על כמה שאלות: מה אורך תקופת ההבשלה, האם יש תקופה ראשונית שלפניה דבר אינו מבשיל, מה קורה בפיטורים לעומת התפטרות, והאם מכירת החברה מאיצה את ההבשלה. ניסוח עמום בשאלות האלה הוא מקור קבוע לסכסוכים.

מי מנהל ומי מחליט?

ההסכם צריך לקבוע מי מכהן כדירקטור, איך ממנים ומחליפים דירקטורים, אילו החלטות דורשות פה אחד או רוב מיוחד, ומי מוסמך לחייב את החברה בחתימתו. החלטות שמקובל לייחד להן רוב מיוחד הן למשל הקצאת מניות חדשות, עסקאות עם בעלי עניין, נטילת התחייבויות מעל סכום מסוים ושינוי תחום הפעילות.

זכות וטו מגינה על השותף הקטן, אבל יש לה מחיר. בפסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים מאוגוסט 2026 נקבע בהסכם המייסדים שהחלטות יתקבלו פה אחד ושחיוב החברה ייעשה בשתי חתימות. בית המשפט קבע שבעל 40% מהמניות לא היה במיעוט לעניין ניהול החברה, משום שלפי ההסכם החלטות התקבלו פה אחד בידי שני המנהלים ולכל אחד מהם הייתה בפועל זכות וטו. תביעת הקיפוח שלו נדחתה, בעיקר משום שנמצא שהוא עצמו הפר את הסכם המייסדים ושהשותף השני פעל כדין כשביטל אותו (ת"א (מחוזי י-ם) 36541-03-21 א.א. סטילווד בע"מ נ' פרגולות ארבע העונות בע"מ, 31.8.2026, פסקאות 88 עד 91). זו החלטה של ערכאה דיונית בנסיבות מסוימות, אבל היא ממחישה שמנגנון שוויוני מונע מצד אחד להשתלט, וגם עלול להוביל לקיפאון שאין ממנו מוצא אם לא נקבע מנגנון הכרעה.

לכן כל מנגנון של פה אחד צריך לבוא יחד עם דרך לצאת מקיפאון: פנייה לגורם מכריע מוסכם, בוררות מהירה בשאלות מסוימות, או בסוף הדרך מנגנון פרידה.

מה לכתוב על קניין רוחני וסודיות?

בחברה טכנולוגית, הקוד, האלגוריתם, העיצוב ושם המותג הם לעיתים הנכס היחיד. הבעיה היא שהם נוצרו לפעמים לפני שהחברה הוקמה, במחשב האישי של אחד המייסדים. ההסכם צריך לקבוע במפורש שכל הזכויות בפיתוחים שקשורים לפעילות, כולל מה שפותח לפני ההקמה, מועברות לחברה, ושהמייסד יחתום על כל מסמך שיידרש לשם כך.

סודיות דורשת יותר מהצהרה כללית. סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות מגדיר סוד מסחרי כמידע עסקי שאינו נחלת הרבים, שאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים ושסודיותו מקנה יתרון עסקי, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו. חברה שלא נקטה אמצעים כאלה מתקשה לטעון אחר כך שמידע מסוים היה סוד. סעיף 6 קובע שגזל סוד מסחרי כולל שימוש בסוד בלי הסכמת בעליו בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון. התחייבות סודיות כתובה בהסכם המייסדים היא אפוא גם ראיה לחובה החוזית.

האם תניית אי תחרות תחזיק מעמד?

כל עוד המייסד מכהן כדירקטור או כנושא משרה, החוק עצמו מטיל עליו חובה. סעיף 254 לחוק החברות קובע שנושא משרה חב חובת אמונים לחברה, ובכלל זה יימנע מכל פעולה שיש בה תחרות עם עסקי החברה, ומניצול הזדמנות עסקית של החברה כדי להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר. סעיף 192 מוסיף שבעל מניה ינהג כלפי החברה וכלפי בעלי המניות האחרים בתום לב ובדרך מקובלת, ויימנע מניצול לרעה של כוחו בחברה.

אחרי שהמייסד עוזב, החובות האלה אינן מכסות בהכרח את מה שהשותפים רוצים, ולכן נדרשת תניה חוזית. כאן צריך זהירות. סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע שחוזה שתוכנו סותר את תקנת הציבור בטל. תניה גורפת מדי, שמונעת ממייסד לעבוד בתחום מקצועו לתקופה ארוכה ובכל מקום, חשופה לטענה כזו. תניה שמוגבלת לתחום הפעילות המוגדר של החברה, לתקופה סבירה, וקשורה להגנה על אינטרס אמיתי כמו לקוחות או מידע סודי, מתאימה יותר.

בפסק הדין מירושלים שנזכר למעלה התחייבו המייסדים שלא לעסוק בתחום מוצר מסוים אלא באמצעות החברה. בית המשפט קבע שאחד המייסדים הפר את ההוראה כשביצע עבודות באותו תחום דרך חברה פרטית שלו, ומצא שההודעה על ביטול הסכם המייסדים בעקבות הפרותיו נעשתה כדין (שם, פסקאות 68 ו-72). אפשר לקבוע בהסכם גם פיצויים מוסכמים על הפרה, כדי לא להיזקק להוכחת נזק מדויקת.

זכות סירוב ראשונה ומגבלות על העברת מניות

זכות סירוב ראשונה (ROFR) מבטיחה שמייסד שרוצה למכור את מניותיו יציע אותן קודם לשותפיו, באותם תנאים שהציע לו צד שלישי. היא מונעת כניסה של שותף לא רצוי. לצדה מקובלות הוראות נוספות:

• תקופת חסימה: איסור על מכירת מניות בשנים הראשונות.
• זכות הצטרפות (Tag Along): אם בעל הרוב מוכר, המיעוט רשאי למכור באותם תנאים.
• חובת הצטרפות (Drag Along): אם רוב מוגדר מסכים למכור את כל החברה, המיעוט חייב להצטרף.
• אירועים מיוחדים: מה קורה למניות של מייסד שנפטר, שאיבד כושר או שהתגרש.

מכיוון שההוראות האלה נועדו לחול גם על מי שיחזיק במניות בעתיד, מקומן הטבעי הוא גם בתקנון. הוראה שמופיעה רק בהסכם בין המייסדים עלולה לא לעזור מול רוכש שלא חתם עליו.

איך עובד מנגנון BMBY, ומתי הוא מסוכן?

במנגנון BMBY (Buy Me Buy You) שותף אחד נוקב מחיר למניה, והשני בוחר אם למכור במחיר הזה או לקנות בו. ברעיון, המנגנון מכריח את המציע להציע מחיר הוגן, כי ייתכן שהוא עצמו יהיה המוכר. גרסה קרובה היא התמחרות במעטפות סגורות, שבה כל צד מגיש הצעה, וההצעה הגבוהה זוכה.

בית המשפט העליון התייחס לחולשות המנגנון בהיפרדות שבית המשפט עצמו הורה עליה. הוא הזכיר את מה שנקבע בפסיקה קודמת: המנגנון פחות מתאים כשלצד אחד יש עמדה כלכלית עדיפה באופן משמעותי, בייחוד בהיבטי מימון ונזילות, ופער בשיעורי ההחזקה עלול להציב מחסום מימוני בפני הצד שמחזיק בחלק קטן. מנגד הובאה שם גם הקביעה שלא די בטענות כלליות על פערי כוחות כלכליים כדי לסטות ממנגנון של התמחרות. באותו מקרה הערעור נדחה וההתמחרות במעטפות נשארה, בין היתר משום שלא היה מדובר בקיפוח קלאסי אלא במשבר אמון, ומשום שזו הדרך הקצרה לסיים סכסוך שנמשך כעשר שנים (ע"א 8776/23 לוסקין נ' גבעות עולם נפט בע"מ, 31.7.2025, פסקאות 5 עד 8).

מה לומדים מכך לשלב הניסוח? אם יש בין המייסדים פער כלכלי, או שאחד מחזיק בחלק קטן בהרבה, כדאי לשקול התאמות: תקופה סבירה לגיוס מימון אחרי ההצעה, אפשרות לבחור במקום זאת הערכת שווי בידי מומחה מוסכם, תקופה ראשונה שבה אי אפשר להפעיל את המנגנון, ותנאים מוקדמים להפעלתו כמו קיפאון שנמשך פרק זמן מוגדר. מנגנון יציאה מנוסח היטב הוא לרוב מה שמונע את הצורך בתביעת קיפוח.

מה קורה כשאין הסכם מייסדים?

גם בלי הסכם, השותפים אינם בחלל ריק. בחברה חלים התקנון וחוק החברות. סעיף 191 מאפשר לבית המשפט, לבקשת בעל מניה, לתת הוראות להסרת קיפוח או למניעתו, ובהן הוראה על רכישת מניות. סעיף 192 קובע שעל הפרת חובות תום הלב והאיסור לקפח חלים הדינים של הפרת חוזה, ועל הפרת האיסור לקפח חלים גם הסעדים של סעיף 191. אבל כל אלה נבחנים בדיעבד, בהליך ארוך ויקר, בלי שהצדדים קבעו מראש מה הם רואים כהוגן.

כשהעסק פועל כשותפות ולא כחברה, חלה פקודת השותפויות. לפי סעיף 41, שותפות שנוסדה לתקופה לא מסוימת תפורק כשאחד השותפים מודיע לשאר על כוונתו לפרק אותה, והכל בכפוף להסכם בין השותפים. כלומר, בלי הסכם שקובע אחרת, כל שותף יכול להביא לפירוק בהודעה.

גם כשיש הסכם, השאלה מה לא נכתב בו חשובה. בפסק הדין מירושלים, הסכם המייסדים לא קבע לכמה זמן הוא בתוקף. בית המשפט החיל את הכלל הכללי שהתקשרות לתקופה בלתי קצובה ניתנת לביטול בהודעה מראש בזמן סביר. ההסכם שם בוטל בשל הפרה, אבל בית המשפט הוסיף שגם אילו היה מקום לפיצוי, הוא היה מוגבל לתקופה של זמן סביר להודעת הביטול (שם, פסקאות 72, 99 ו-100). מכאן שמייסד שמניח שההסכם מחייב לתמיד עלול לגלות שאפשר לסיים אותו בהודעה. סיום ההסכם אינו מבטל את ההחזקה במניות, אבל הוא מבטל את ההסדרים החוזיים שסוכמו בו, ולכן כדאי לקבוע תקופה ומנגנון יציאה שמסדיר גם את המניות.

בכל מקרה חל סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי): בקיום חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, והוא הדין לגבי שימוש בזכות הנובעת מחוזה. כשמתגלה מחלוקת על הסכם מייסדים, הכלים הכלליים של דיני הפרת חוזה חלים עליו: אכיפה, ביטול ופיצויים.

איפה יתברר סכסוך, ואיך קובעים את זה מראש?

סעיף 42ב(א)(3) לחוק בתי המשפט מגדיר כעניין כלכלי עניין אזרחי בקשר לזכויות או לחובות של בעלי מניות בחברה ככאלה, המוסדרים בתקנון החברה או בחוזה אחר. לפי סעיף 40(5) ו-(6), עניין אזרחי לפי חוק החברות, כמו תביעת קיפוח, וגם עניין כלכלי, נדונים בבית המשפט המחוזי. סעיף 42ד מקים מחלקה כלכלית בבתי המשפט המחוזיים בתל אביב ובחיפה, ולפי סעיף 42ה(א) עניין כלכלי נדון ככלל בבית המשפט המחוזי שלו נתונה הסמכות המקומית: אם זה תל אביב או חיפה, במחלקה הכלכלית, ואם זה בית משפט מחוזי אחר, כמו ירושלים, בבית המשפט המחוזי עצמו, אלא אם נקבע אחרת לגבי סוגי עניינים מסוימים. כדאי לבדוק זאת לפני הגשת ההליך, במיוחד כשההסכם נחתם לפני שהחברה הוקמה או כשהמחלוקת נוגעת לחיובים אישיים של מייסד ולא לזכויותיו כבעל מניות.

הצדדים יכולים לבחור מסלול אחר מראש. תניית בוררות בהסכם המייסדים מעבירה את הסכסוך לבורר. לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, אם צד הגיש תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסור לבוררות, בית המשפט יעכב את ההליכים לבקשת הצד השני, בתנאי שהמבקש מוכן לעשות את הדרוש לקיום הבוררות. הבקשה יכולה להיות מוגשת בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שבו טען המבקש לראשונה לגופו של עניין, ובית המשפט רשאי שלא לעכב אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות. מי שרוצה לממש את תניית הבוררות צריך לבקש עיכוב לכל המאוחר בכתב ההגנה, ולא להגיש קודם לכן טיעון לגופו של עניין.

אפשר גם לקבוע מדרג: שיחה בין המייסדים, אחר כך גישור בפרק זמן מוגבל, ורק אז בוררות או בית משפט. כשנקבע מנגנון כזה, כדאי להשתמש בו. בפסק הדין מירושלים נקבע בהסכם שרואה החשבון של החברה ישמש בורר במחלוקות, ובית המשפט ציין לחובת אחד הצדדים שלא ביקש להפעיל את המנגנון ולא העלה את טענותיו הכספיות לפני הגשת התביעה (שם, פסקאות 70 ו-71). כשהסכסוך בכל זאת מגיע לבית המשפט, הוא מתנהל במסגרת ליטיגציה אזרחית, ושם כל מסמך שנחתם בתחילת הדרך הופך לראיה מרכזית.

אילו טעויות נפוצות כדאי למנוע?

• הסכם מהאינטרנט: תבנית כללית לא מתאימה לחלוקת התפקידים ולמבנה ההון שלכם, ולעיתים סותרת את התקנון.
• הסכם בלי תקנון תואם: הגנות שמופיעות רק בהסכם עלולות להישחק מול שינוי תקנון ברוב רגיל או מול שותף חדש.
• פה אחד בלי מנגנון שבירת קיפאון: כל מחלוקת הופכת לשיתוק.
• שתיקה על קניין רוחני: פיתוח שנשאר בבעלות אישית של מייסד יכול לעצור השקעה או מכירה.
• אי תחרות גורפת: תניה רחבה מדי עלולה להיפסל ולהשאיר את החברה בלי הגנה.
• אין תקופה ואין מנגנון יציאה: ההסכם עלול להיות ניתן לסיום בהודעה, בלי הסדר לגבי המניות והנכסים.

שאלות נפוצות

האם חובה לחתום על הסכם מייסדים?

לא. אין חובה בחוק, והחברה יכולה לפעול לפי התקנון בלבד. אבל התקנון מסדיר בדרך כלל רק חלק מהשאלות, והוא ניתן לשינוי ברוב רגיל אלא אם נקבע בו אחרת (סעיף 20 לחוק החברות).

מה גובר כשיש סתירה בין הסכם המייסדים לתקנון?

התשובה תלויה בנסיבות ובניסוח של שני המסמכים, ולכן עדיף למנוע את השאלה מראש: לקבוע בהסכם מה הדין בסתירה, ולהתחייב לתקן את התקנון כך שיתאים להסכם.

האם הסכם מייסדים מחייב משקיע שנכנס מאוחר יותר?

ככלל הוא מחייב את מי שחתם עליו. התקנון, לעומת זאת, הוא חוזה בין החברה לכל בעלי מניותיה ובינם לבין עצמם (סעיף 17 לחוק החברות). לכן הוראות שצריכות לחול על כל בעל מניות כדאי לעגן גם בתקנון.

אפשר לחייב שותף שעזב שלא יתחרה בחברה?

בזמן כהונתו כנושא משרה חלה עליו חובת אמונים שכוללת הימנעות מתחרות (סעיף 254). אחרי העזיבה נדרשת תניה חוזית, והיא צריכה להיות מוגבלת בתחום ובזמן, כי תניה גורפת חשופה לטענה שהיא סותרת את תקנת הציבור.

מה עדיף, BMBY או הערכת שווי?

אין תשובה אחת. BMBY פשוט ומהיר. בית המשפט העליון הזכיר, בהיפרדות שבית המשפט הורה עליה, שהמנגנון פחות מתאים כשיש פער כלכלי משמעותי או פער גדול בשיעורי ההחזקה, אבל גם הדגיש שטענה כללית על פערי כוחות אינה מספיקה כדי לוותר עליו. אם יש פער כזה בין המייסדים, כדאי לשלב תקופת מימון או חלופה של הערכת שווי כבר בהסכם.

מה קורה אם בהסכם לא נקבעה תקופה?

לפי הכלל הכללי בדיני החוזים, שבית המשפט המחוזי בירושלים החיל גם על הסכם מייסדים, התקשרות לתקופה בלתי קצובה ניתנת לסיום בהודעה מראש בזמן סביר. הסיום אינו מבטל את ההחזקה במניות, ולכן כדאי לקבוע תקופה ומנגנון יציאה שמסדיר גם אותן.

אם קבענו בוררות, אפשר בכל זאת לתבוע בבית משפט?

אפשר להגיש, אבל הצד השני רשאי לבקש עיכוב הליכים, ובית המשפט יעכב ככלל לפי סעיף 5 לחוק הבוררות. את הבקשה צריך להגיש לא יאוחר מהיום שבו טוענים לראשונה לגופו של עניין.

סיכום

הסכם מייסדים טוב לא מנבא את העתיד, אבל הוא קובע מראש מה עושים כשהתוכנית משתנה: מי מחליט, למי שייך הנכס, מה קורה כשמישהו עוזב, ואיך נפרדים בלי לשתק את העסק. הוא צריך לעבוד יחד עם התקנון ולא במקומו, ולכלול מנגנון יציאה שמתאים לפערים האמיתיים בין השותפים. כשההסכם נכתב בזמן, הסיכוי שהשותפים יצטרכו להגיע לבית משפט קטן בהרבה.

המשרד מלווה שותפים בעסקים ובחברות פרטיות, מניסוח הסכם המייסדים והתאמת התקנון ועד ניהול סכסוך כשהוא פורץ. לתיאום פגישת ייעוץ ראשונה: 09-8980681. סניפי המשרד: ז'בוטינסקי 5, רמת גן, והאורנים 32, עפולה.

האמור במאמר הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו ולפי המסמכים הרלוונטיים.