
תקציר מהיר
סעיף 30(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, קובע שהוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית בטלה. החוק אינו מגדיר מהי השפעה בלתי הוגנת, ולכן כל מקרה נבחן לפי העובדות שלו: מה היה מצבו של המצווה, מה היו יחסיו עם מי שזכה, ומי היה מעורב בעריכת הצוואה. הבטלות חלה על ההוראה שנעשתה מחמת ההשפעה, ולא בהכרח על הצוואה כולה. הטענה מועלית בדרך כלל בהתנגדות לבקשה לצו קיום צוואה (סעיף 67), ואם כבר ניתן צו, בבקשה לתקן או לבטל אותו (סעיף 72). מי שעורך צוואה יכול לצמצם מראש את הסיכון לטענה כזו.
מה החוק אומר
סעיף 30(א) לחוק הירושה הוא קצר: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה". שלוש נקודות עולות מהנוסח הזה.
הראשונה: הסעיף עוסק ב"הוראת צוואה". הבטלות חלה על ההוראה שנעשתה מחמת ההשפעה. אם רק חלק מהצוואה נגוע, יתר ההוראות יכולות לעמוד. לפי סעיף 69(ב), צו קיום מצהיר שהצוואה בת תוקף "חוץ מהוראותיה שבית המשפט מצא שהן בטלות".
השנייה: נדרש קשר סיבתי. המילה "מחמת" פירושה שההוראה נעשתה בגלל ההשפעה. לא די בכך שמישהו השפיע על המצווה, או שהיה קרוב אליו. השאלה היא אם ההוראה נולדה מההשפעה, או מרצונו של המצווה עצמו.
השלישית: החוק אינו מגדיר את המונח. אין בסעיף רשימה של סימנים או תנאים. משום כך, ההכרעה תלויה בעובדות של כל מקרה ובראיות שהצדדים מביאים.
חשוב גם לזכור את סעיף 28(א): "אין צוואה נעשית אלא על ידי המצווה עצמו". צוואה אמורה לבטא את רצונו האישי של המצווה. השפעה בלתי הוגנת היא מצב שבו הרצון שנכתב בצוואה אינו באמת רצונו.
השפעה רגילה מול השפעה בלתי הוגנת
כמעט כל צוואה נעשית בהשפעה מסוימת. הורה שמתגורר עם אחד מילדיו, שמקבל ממנו עזרה יומיומית ושומע ממנו על צרכיו, מושפע מהקשר הזה באופן טבעי. גם בקשה מפורשת של בן משפחה להיזכר בצוואה אינה בהכרח פסולה. החוק אינו מבטל הוראה רק משום שהמצווה אהב אדם מסוים יותר, או רצה להכיר תודה למי שטיפל בו.
הגבול עובר במקום שבו ההשפעה הופכת את המצווה לכלי לביצוע רצונו של אחר. מילת המפתח בחוק היא "בלתי הוגנת". ההבחנה בין השפעה רגילה לבין השפעה בלתי הוגנת היא לב המחלוקת ברוב התיקים מהסוג הזה, וזו גם הסיבה שהם תלויים כל כך בעובדות.
שאלות עובדתיות שכדאי לבדוק
מאחר שהחוק אינו מגדיר את המונח, מי ששוקל להעלות טענה כזו, או להתגונן מפניה, צריך לאסוף תמונה עובדתית מלאה. השאלות הבאות הן הנחיה מעשית כללית לבדיקת המקרה, ולא רשימה סגורה של תנאים.
תלות. עד כמה היה המצווה תלוי באדם שזכה? תלות פיזית בעזרה בפעולות יומיומיות, תלות כלכלית, ותלות רגשית של אדם בודד באדם אחד שנשאר לצידו.
קשר עם אחרים. האם המצווה המשיך לשמור על קשר עם בני משפחה, חברים ושכנים, או שהקשרים האלה הצטמצמו סביב התקופה שבה נעשתה הצוואה? מי שלט בגישה אליו, בטלפון ובביקורים?
מעורבות בעריכת הצוואה. מי יזם את עריכת הצוואה? מי בחר את עורך הדין, קבע את הפגישה, הסיע את המצווה, נכח בחדר או מסר הוראות? מעורבות כזו של הזוכה היא לעיתים קרובות הנקודה שבה מתמקדים הצדדים.
נסיבות עשיית הצוואה. האם הצוואה נעשתה בתקופה של משבר רפואי, אשפוז, אבל או בדידות? האם היא שונה באופן חד מצוואות קודמות, ובמה?
הסבר מצד המצווה. האם יש לשינוי הסבר שמתיישב עם חייו ועם יחסיו של המצווה, למשל טיפול ממושך של הזוכה בו, או סכסוך מתועד עם מי שנושל?
עצמאות בקבלת ההחלטה. האם המצווה קיבל הסבר על משמעות הצוואה בלי נוכחות הזוכה? האם הוא ניסח את רצונו בעצמו?
אף אחת מהשאלות האלה אינה מכריעה לבדה. התמונה הכוללת היא שקובעת, והראיות לגבי כל אחת מהן צריכות להיות מבוססות ולא רק השערות.
השפעה בלתי הוגנת מול חוסר כשרות
שתי העילות מופיעות לעיתים קרובות יחד, אבל הן שונות. סעיף 26 קובע שצוואה שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה בטלה. זו שאלה על יכולתו של המצווה להבין מה הוא עושה. סעיף 30(א) עוסק במצב שבו המצווה אולי הבין היטב שהוא עושה צוואה, אבל ההוראה בה לא נבעה מרצונו החופשי.
ההבדל משפיע גם על התוצאה. לפי סעיף 26 הצוואה בטלה, ואילו סעיף 30(א) מבטל את ההוראה שנעשתה מחמת ההשפעה. מצב רפואי ירוד אינו מוכיח חוסר כשרות, אבל הוא עשוי להיות רלוונטי לשאלה עד כמה המצווה היה פגיע להשפעה. לכן מסמכים רפואיים חשובים בשני המסלולים.
מעורבות בעריכה: סעיף 35
לצד סעיף 30, החוק קובע כלל נפרד ופשוט יותר. לפי סעיף 35, הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל פה, המזכה את מי שערך אותה, את מי שהיה עד לעשייתה או את מי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה, בטלה. כך גם הוראה המזכה את בן הזוג של אחד מאלה.
סעיף 35 אינו דורש להוכיח השפעה בלתי הוגנת. די בכך שהזוכה ערך את הצוואה, היה עד לה או לקח חלק אחר בעריכתה. כשהזוכה היה מעורב באופן פעיל, כדאי לבחון את שני הסעיפים. על דרישות העדים ראו במאמר צוואה בעדים.
היכן ומתי מעלים את הטענה
בהתנגדות לצו קיום. לפי סעיף 67, כשמוגשת בקשה לצו קיום, הרשם לענייני ירושה מודיע עליה ברבים וקובע זמן להגשת התנגדויות, שלא יפחת משבועיים. כל מעוניין בדבר רשאי להתנגד, כל עוד לא ניתן הצו. לפי סעיף 67א(א)(1), כשמוגשת התנגדות, הבקשה מועברת לבית המשפט. ההליך עצמו מפורט במאמר התנגדות לצוואה.
אחרי שניתן צו. לפי סעיף 72(א), הרשם או בית המשפט רשאים, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקן או לבטל צו שנתנו על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניהם בזמן מתן הצו. עם זאת, אם הרשם סבור שאין להיזקק לטענה שהמבקש יכול היה להביא לפני מתן הצו, או שלא הביא אותה בהזדמנות הסבירה הראשונה, הוא מעביר את הבקשה לבית המשפט. מכאן שכדאי לפעול בזמן.
הליך כזה הוא בפועל התדיינות אזרחית מלאה, עם עדויות וחקירות. מידע על ייצוג בהליכים בבית המשפט תמצאו בעמוד ליטיגציה וייצוג בבתי משפט.
איך עורכים צוואה שתעמוד בטענה כזו
מי שעושה צוואה ומעריך שהיא עלולה לעורר מחלוקת, למשל כשהיא מעדיפה ילד אחד על פני האחרים או מנשלת יורש, יכול לפעול מראש:
- להגיע לפגישה עם עורך הדין לבד, בלי הזוכים ובלי בני זוגם.
- לא לאפשר לזוכה לערוך את הצוואה, להיות עד לה או לקחת חלק אחר בעריכתה, בגלל סעיף 35.
- לבחור עדים שאין להם ולבני זוגם עניין בצוואה.
- לנסח בצוואה עצמה, במילים של המצווה, את הסיבות לחלוקה שבחר.
- להבין את ההבדלים בין צורות הצוואה. למשל, צוואה בכתב יד נעשית בלי עדים, ולכן קשה יותר להוכיח את נסיבות כתיבתה.
- לשקול צוואה בפני רשות לפי סעיף 22. צוואה כזו היא ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה עשה אותה, ושנעשתה ביום ובמקום הנקובים בה (סעיף 22(ו)).
- לשקול הפקדה אצל הרשם לענייני ירושה לפי סעיף 21. צוואה שהופקדה ונשמרה עד המוות היא ראיה לכאורה שהמצווה עשה אותה, ושנעשתה לכל המאוחר ביום ההפקדה (סעיף 21(ב)).
- כשיש מצב רפואי מורכב, לשמור תיעוד רפואי מהתקופה של עריכת הצוואה.
חשוב לדייק: הראיה לכאורה שבסעיפים 21(ב) ו-22(ו) נוגעת לזהות המצווה ולמועד עשיית הצוואה. החוק אינו קובע שהיא מוכיחה שהמצווה פעל מרצונו החופשי. עם זאת, מעמד שבו המצווה מגיע בעצמו לרשם או לבעל תפקיד, ומצהיר בפניו שזו צוואתו, מקשה על טענה שמישהו אחר הכתיב אותה.
לפי סעיף 36, המצווה רשאי בכל עת לבטל את צוואתו או לעשות צוואה חדשה. מי שחש שצוואה קודמת נעשתה תחת לחץ יכול לתקן זאת בעודו בחיים. לעריכת צוואה מסודרת ראו את עמוד עריכת צוואה.
איך נראות הראיות בתיק כזה
מטבע הדברים, השפעה בלתי הוגנת מתרחשת לרוב בתוך הבית, הרחק מעיני אחרים, והמצווה עצמו כבר אינו יכול להעיד. לכן התיק נבנה בדרך כלל מפסיפס של ראיות עקיפות, ולא מראיה אחת חותכת.
מסמכים. רשומות רפואיות ותיעוד של גורמי רווחה מהתקופה הרלוונטית, צוואות קודמות, ייפויי כוח, תדפיסי חשבונות בנק שמלמדים מי ניהל את הכספים, והתכתבויות.
עדויות. בני משפחה, שכנים, חברים ומטפלים שראו את המצווה באותה תקופה, את מצבו ואת יחסיו עם הזוכה. גם עורך הדין שערך את הצוואה והעדים שחתמו עליה יכולים להעיד על נסיבות העריכה.
הצוואה עצמה. נוסח שאינו מתאים לאופן שבו המצווה התבטא, או שינוי חד לעומת צוואות קודמות בלי הסבר, הם נתונים שכדאי לבחון.
כדאי לאסוף את החומר מוקדם ככל האפשר. מסמכים הולכים לאיבוד, וזיכרונם של עדים נחלש עם הזמן.
רשימת בדיקה למי שחושד בהשפעה בלתי הוגנת
- השיגו העתק של הצוואה ובדקו מתי נעשתה, בפני מי ומי היו העדים.
- בדקו אם יש צוואות קודמות, ובמה הן שונות מהאחרונה.
- אספו מסמכים רפואיים מהתקופה שבה נעשתה הצוואה.
- רשמו מי טיפל במצווה, מי גר איתו ומי שלט בגישה אליו.
- זהו עדים: שכנים, מטפלים, חברים ובני משפחה שראו את המצב מקרוב.
- בדקו מי היה מעורב בעריכה: מי פנה לעורך הדין, מי הסיע ומי נכח.
- בדקו אם הזוכה או בן זוגו היו עדים או לקחו חלק בעריכה, לעניין סעיף 35.
- בררו אם הוגשה בקשה לצו קיום ומה המועד להתנגדות.
- היוועצו מוקדם, לפני שהזמן להתנגדות חולף.
טעויות נפוצות
לבלבל בין חלוקה לא שוויונית לבין השפעה בלתי הוגנת. צוואה שמעדיפה את מי שטיפל במצווה אינה פסולה רק בשל כך. צריך להראות שההוראה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת.
להסתפק בחשדות. טענה שמבוססת על תחושה, בלי עדויות ובלי מסמכים, קשה מאוד להוכחה. איסוף ראיות מוקדם הוא קריטי.
להעלות רק את טענת חוסר הכשרות. סעיף 26 וסעיף 30(א) הם עילות שונות. מצווה שהבין מה הוא עושה עדיין עלול היה לפעול מחמת השפעה בלתי הוגנת.
להתעלם מסעיף 35. כשהזוכה היה עד או לקח חלק בעריכה, ייתכן שאין צורך להוכיח השפעה כלל.
לחכות עד אחרי מתן הצו. סעיף 72 מאפשר לבקש לבטל צו, אבל טענה שהיה אפשר להעלות קודם עלולה להיתקל בקושי.
לבקש לבטל את כל הצוואה כשרק הוראה אחת נגועה. סעיף 30(א) מבטל הוראה שנעשתה מחמת ההשפעה. התנגדות ממוקדת היא לעיתים המדויקת יותר.
שאלות נפוצות
מה אומר החוק על השפעה בלתי הוגנת בצוואה?
סעיף 30(א) לחוק הירושה קובע שהוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית בטלה. החוק אינו מגדיר את המונח, ולכן ההכרעה תלויה בעובדות של כל מקרה.
האם צוואה שמעדיפה את מי שטיפל במנוח פסולה?
לא בהכרח. השאלה היא אם ההוראה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת, ולא אם החלוקה שוויונית.
מה ההבדל בין השפעה בלתי הוגנת לבין חוסר כשרות?
חוסר כשרות (סעיף 26) עוסק ביכולתו של המצווה להבחין בטיבה של צוואה. השפעה בלתי הוגנת (סעיף 30(א)) עוסקת במצב שבו ההוראה לא נבעה מרצונו החופשי, גם אם הבין מה הוא עושה.
האם כל הצוואה מתבטלת?
סעיף 30(א) מבטל את הוראת הצוואה שנעשתה מחמת ההשפעה. לפי סעיף 69(ב), צו הקיום יכול לקיים את הצוואה חוץ מההוראות שנמצאו בטלות.
עד מתי אפשר לטעון השפעה בלתי הוגנת?
בהתנגדות, בזמן שקבע הרשם לענייני ירושה וכל עוד לא ניתן הצו (סעיף 67). אחרי שניתן צו, אפשר לבקש לתקן או לבטל אותו לפי סעיף 72, בכפוף לסייגים שבו.
איך אפשר להגן על צוואה מפני טענה כזו?
להגיע לעריכה לבד, להרחיק את הזוכים מהתהליך, לבחור עדים בלי עניין בצוואה, לנמק את החלוקה ולשקול צוואה בפני רשות או הפקדה אצל הרשם לענייני ירושה.
פגישת ייעוץ ראשונה
אתם חושדים שצוואה של בן משפחה נעשתה תחת השפעה של אדם אחר? הוגשה התנגדות לצוואה שאתם זוכים לפיה, בטענה של השפעה בלתי הוגנת? או שאתם עורכים צוואה ורוצים שתעמוד בכל בדיקה? עורך הדין עדי כהן מלווה לקוחות בעריכת צוואות ובהליכי התנגדות לצוואה. מידע נוסף תמצאו בעמוד עורך דין צוואות וירושות. משרד עורכי דין עדי כהן פועל בסניפים ברמת גן, ז'בוטינסקי 5, ובעפולה, האורנים 32. לתיאום פגישת ייעוץ ראשונה התקשרו: 09-8980681.
המידע במאמר הוא כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.