בחברות פרטיות קטנות המצב מוכר: שני שותפים או שלושה, אחד מהם מנהל את העסק בפועל ומחזיק ברוב, והאחר מגלה שכספים יוצאים מהחברה לחברה קשורה, לבן משפחה או לכיסו של המנהל. הדירקטוריון, שמורכב לעיתים מאותו אדם בלבד, לא יתבע את עצמו. בעל המניות שנותר בחוץ מרגיש שנפגע, אבל מבחינה משפטית מי שנפגע ישירות הוא החברה.
לשם כך נועדה התביעה הנגזרת. היא מאפשרת לבעל מניה או לדירקטור להפעיל את זכות התביעה של החברה, כשמי שאמור להחליט על כך בחברה נמנע מלעשות זאת. אבל זה מסלול עם שער כניסה: דרישה מוקדמת, בקשה לאישור, ובחינה של בית המשפט כבר בשלב המקדמי. המאמר מסביר את הסדר הזה, מה בודקים לפני שמתחילים, ומתי דווקא מסלול אחר מתאים יותר. לתמונה הרחבה של סכסוכים בין בעלי מניות, ראו גם את המאמר על סכסוך בין שותפים בעסק.
מה זו תביעה נגזרת, ולמה היא שונה מתביעה רגילה?
לחברה יש אישיות משפטית נפרדת מבעלי המניות שלה. כשנגרם לה נזק, הזכות לתבוע היא שלה, וההחלטה אם לתבוע נתונה לאורגנים שלה, בדרך כלל לדירקטוריון. הבעיה מתעוררת כשמי שגרם את הנזק הוא בעל השליטה, המנכ"ל או הדירקטור עצמו, ואז מי שאמור להחליט על התביעה נמצא בניגוד עניינים.
התביעה הנגזרת פותרת את הבעיה בכך שהיא מעבירה את כוח התביעה, בתנאים מסוימים, לבעל מניה או לדירקטור. הוא מנהל את ההליך, אבל בשם החברה ולטובתה. לכן גם הסעד, למשל השבת כספים, נפסק לחברה ולא לו באופן אישי. בעל המניות נהנה ממנו בעקיפין, דרך שווי המניות שלו.
כאן נמצא ההבדל המעשי הראשון. מי שרוצה פיצוי לעצמו, על נזק שנגרם לו אישית, צריך תביעה אישית. מי שרוצה להחזיר כסף לקופת החברה צריך, ככלל, תביעה נגזרת. יש מצבים שבהם אותה מסכת עובדתית מקימה גם עילה אישית וגם עילה של החברה, ואז צריך להפריד בין העילות ולנקוט בכל אחת מהן במסלול המתאים.
מי רשאי להגיש תביעה נגזרת?
סעיף 194(א) לחוק החברות קובע שכל בעל מניה וכל דירקטור בחברה רשאים להגיש תביעה נגזרת, אם התקיימו ההוראות שבסימן העוסק בכך. החוק אינו מגביל את הזכות לבעלי מניות עם אחוז מסוים, ואינו מבחין בין חברה ציבורית לחברה פרטית. גם בעל מניות מיעוט קטן, וגם דירקטור שנמצא במיעוט בדירקטוריון, יכולים לפתוח את ההליך.
זה לא אומר שכל מי שרשאי יקבל אישור. בית המשפט בוחן גם את מי שמבקש לנהל את ההליך, ובעיקר את תום ליבו. ככל שמבקש האישור מנהל סכסוך אישי ממושך עם בעל השליטה, הוא צריך להראות שהבקשה משרתת את החברה ולא רק את המאבק שלו.
איך שולחים דרישה מוקדמת לחברה?
הצעד הראשון הוא ככלל פנייה לחברה עצמה. לפי סעיף 194(ב), מי שמעוניין להגיש תביעה נגזרת יפנה לחברה בכתב וידרוש ממנה למצות את זכויותיה בדרך של הגשת תובענה. סעיף 194(ג) מוסיף שהדרישה תופנה ליושב ראש הדירקטוריון, ושיפורטו בה העובדות היוצרות את עילת התביעה והנימוקים להגשתה.
דרישה טובה היא מסמך ענייני ומפורט, לא מכתב כעס. כדאי שתכלול:
- זהות הפונה ומעמדו בחברה, כבעל מניה או כדירקטור.
- תיאור העובדות: מה נעשה, מתי, על ידי מי, ואילו מסמכים מלמדים על כך.
- העילה: איזו חובה הופרה כלפי החברה ואיזה נזק נגרם לה.
- הדרישה עצמה: שהחברה תגיש תביעה, ונגד מי.
- בקשה לקבל את תשובת החברה בכתב, עם פרטי ההחלטה.
החוק מאפשר גם לוותר על הדרישה בשני מצבים, לפי סעיף 194(ד). הראשון: לאורגן המוסמך להחליט על הגשת התביעה יש עניין אישי בהחלטה, ואם האורגן מורכב מכמה אנשים, למחצית או יותר מהם יש עניין אישי. השני: קיים חשש סביר שהפנייה לחברה תפגע באפשרות לקבל את הסעד המבוקש, למשל כשיש חשש להברחת נכסים. מי שמסתמך על הפטור צריך להסביר בבקשה למה הוא חל, ולכן כדאי לשקול היטב לפני שמוותרים על הדרישה.
מה החברה יכולה לעשות עם הדרישה, ותוך כמה זמן?
סעיף 195 מונה שלוש דרכים שבהן החברה רשאית לפעול: לבצע פעולה או לקבל החלטה שבעקבותיה נשמטת עילת התביעה, לדחות את הדרישה בנימוקים שיפורטו בהחלטתה, או להחליט להגיש תביעה בעצמה.
לפי סעיף 196, החברה צריכה להודיע לתובע על הדרך שנקטה בתוך 45 ימים מיום קבלת הדרישה. ההודעה צריכה לכלול פרטים על הפעולה, על הגורם שהחליט עליה ועל שמות המשתתפים בהחלטה. אם למשתתף או לנושא משרה היה עניין אישי בהחלטה, הדבר צריך להופיע בהחלטה ובהודעה לתובע.
סעיף 197 קובע מתי ניתן לפנות לבית המשפט בבקשה לאישור:
| מה קרה אחרי הדרישה | האם אפשר לבקש אישור |
|---|---|
| החברה פעלה כדי להשמיט את העילה, ולדעת התובע העילה לא נשמטה | כן |
| החברה דחתה את הדרישה | כן |
| החברה הודיעה שתתבע, אבל לא הגישה תביעה בתוך 75 ימים מההודעה | כן |
| החברה לא השיבה כנדרש בסעיף 196 | כן |
| התובע פטור מדרישה לפי סעיף 194(ד) | כן |
יש גם פתרון למצב שבו הזמן דוחק. סעיף 198(ב) מאפשר לבית המשפט לאשר תביעה נגזרת שהוגשה לפני שחלפו המועדים, אם מצא שאי הגשתה באותו מועד תגרום להתיישנותה. במצב כזה בית המשפט רשאי להתנות את האישור בתנאים. לכן, כשמדובר באירועים ישנים, צריך לבדוק את שאלת ההתיישנות עוד לפני שליחת הדרישה.
מה בית המשפט בודק כשהוא מחליט אם לאשר?
סעיף 198(א) קובע שתביעה נגזרת טעונה אישור בית המשפט, והוא יאשר אותה אם שוכנע כי לכאורה התביעה וניהולה הם לטובת החברה, וכי התובע אינו פועל בחוסר תום לב. בפסיקה מפורקים התנאים לשלושה: קיומה של עילת תביעה לחברה, טובת החברה בתביעה ובניהולה, ותום לב של המבקש.
הרף הוא לכאורי, ולא של הוכחה מלאה. בתנ"ג (מחוזי ב"ש) 69214-01-23 (פסק דין מיום 2.9.2026) חזר בית המשפט על כך שמבקש האישור צריך להציג מערכת עובדות שמקימה עילת תביעה של החברה, ותשתית ראייתית ראשונית שמצביעה על סיכוי לכאורי להצלחה. הרף אינו של הוכחה מלאה, אבל הוא גבוה מטענות כלליות או מרסיסי מידע. באותו מקרה, בחברה משפחתית פרטית, הבקשה נדחתה. בית המשפט קבע שלא הונחה תשתית לכך שהתמורה ששולמה לנותן שירות הייתה חריגה, שגם סיכוי תיאורטי להעשיר את קופת החברה היה זניח ביחס להיקף פעילותה, ושאישור התביעה רק יעמיק את המחלוקת בין בעלי המניות.
מאותו פסק דין עולות שתי נקודות מעשיות נוספות. האחת: בית המשפט לא חסם את המבקש בגלל היעדר דרישה מוקדמת פורמלית, משום שמדובר בחברת מעטים והיו פניות קודמות באותו נושא. אין לראות בכך היתר כללי לוותר על הדרישה, אבל זה מראה שבית המשפט בוחן את המהות. השנייה: מי שהעלה טענה באופן אישי בתביעת קיפוח והפסיד, ואחר כך מנסה להעלות אותה שוב כתביעה נגזרת, נתקל בקושי. בית המשפט ראה בכך סוג של "מועד ב'", ושקל זאת בחובת תום הלב.
איך משיגים מסמכים לפני שמגישים?
הקושי המוכר של בעל מניות מיעוט הוא פער המידע. הוא חושד, אבל המסמכים נמצאים אצל החברה ואצל מי שמנהל אותה. סעיף 198א נותן לכך מענה: מי שרשאי להגיש תביעה נגזרת לפי סעיף 197 רשאי לבקש מבית המשפט, לפני הגשת הבקשה לאישור או אחריה, להורות לחברה לגלות מסמכים הנוגעים להליך האישור.
שימו לב למילים "מי שרשאי להגיש תביעה נגזרת לפי סעיף 197". הגילוי אינו תחליף לדרישה המוקדמת. הוא פתוח למי שכבר פנה לחברה והדרישה נדחתה, לא נענתה כנדרש או לא מומשה במועד, או למי שפטור מדרישה לפי סעיף 194(ד). לכן הסדר הוא קודם דרישה, ורק אחר כך, אם צריך, בקשת גילוי.
גם כאן יש סף. בית המשפט רשאי לאשר את הבקשה אם שוכנע שהמבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של תנאי האישור שבסעיף 198(א). כלומר, בקשת גילוי אינה מסע דיג. צריך להראות כבר בשלב הזה מה החשד, על מה הוא מבוסס ולמה המסמכים המבוקשים רלוונטיים אליו. מבחינה מעשית, אחרי שהדרישה לא הועילה, בקשת גילוי לפני הגשת הבקשה לאישור היא לעיתים הצעד הנכון: היא מאפשרת לבסס את החשד לפני שמגישים בקשה מלאה.
למה אי אפשר פשוט לתבוע בשם עצמי?
זו טעות נפוצה, והחלטה לאחרונה של בית המשפט המחוזי בתל אביב ממחישה אותה. בת"א (מחוזי ת"א, המחלקה הכלכלית) 31935-10-25 (החלטה מיום 12.10.2026) הגיש בעל מניות תביעה בשמו, וכלל בה גם סעדים של החברה, ובהם השבת כספים לקופתה, ואף "סעד" של אישור תביעה נגזרת. בית המשפט סילק את התביעה על הסף. חלק מהטענות נדחו מחמת מעשה בית דין, משום שכבר הוכרעו בהליכים קודמים בין הצדדים. הטענה שנותרה, על כספים שהוצאו מקופת החברה, נמחקה משום שלא הוגשה לגביה בקשה לאישור תביעה נגזרת. בית המשפט ציין שהפגם הובהר לתובע כבר בהחלטה קודמת באותו תיק, והוא לא תיקן אותו.
בית המשפט יישם בהחלטה את פסיקת בית המשפט העליון בנושא. אישור תביעה נגזרת אינו סעד נוסף שאפשר לצרף לרשימת הסעדים בתביעה רגילה. שלב האישור נועד לבחון מראש אם יש מקום להפקיד בידי בעל המניות את כוח התביעה של החברה, ואי אפשר לדחות את הבדיקה הזו לסוף ההליך. ההבחנה בין תביעה אישית לנגזרת נקבעת לפי זהות הניזוק, מהות הנזק והסעד המבוקש. כשהנזק לבעל המניות הוא רק השתקפות של הנזק לחברה, העילה היא של החברה. גם החזקה של 49% מהמניות לא שינתה את המסקנה. המחיקה נעשתה בלי הכרעה בשאלה אם העברת הכספים הייתה כדין.
המסקנה המעשית: לפני שמגישים, ממפים כל טענה. מי נפגע ממנה, החברה או בעל המניות? איזה סעד מבקשים ולמי? ואם יש שני סוגי עילות, מגישים כל אחת במסלול שלה.
מה ההבדל בין תביעה נגזרת לתביעת קיפוח?
תביעת קיפוח היא מסלול אחר, שמגן על בעל המניות עצמו. לפי סעיף 191(א), אם עניין מענייני החברה התנהל בדרך שיש בה קיפוח של בעלי המניות, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל כך, רשאי בית המשפט, לבקשת בעל מניה, לתת הוראות להסרת הקיפוח או למניעתו. בין ההוראות האפשריות: הוראות לגבי ניהול ענייני החברה בעתיד, או הוראות שלפיהן בעלי המניות או החברה ירכשו מניות, בכפוף לסעיף 301.
| השאלה | המסלול המתאים בדרך כלל |
|---|---|
| כספים יצאו מהחברה שלא כדין ויש להשיבם לקופתה | תביעה נגזרת, בשם החברה |
| בעל המניות מודר מהחלטות, מדולל או נפגע ביחס לאחרים | תביעת קיפוח לפי סעיף 191 |
| נגרם לבעל המניות נזק ישיר ונפרד, שאינו רק השתקפות של נזק לחברה | תביעה אישית |
| השותפים אינם יכולים להמשיך יחד ויש לנתק את הקשר | לבחון קיפוח, ובו הוראה על רכישת מניות |
הבחירה בין המסלולים אינה עניין של סגנון. כל אחד מהם מבוסס על עילות שונות, כפוף לתנאים שונים ומעניק סעדים שונים. ובשל הקושי לחזור על אותה טענה במסלול אחר אחרי הפסד, ההחלטה צריכה להתקבל בתחילת הדרך. בחברות שבהן נחתם הסכם בין בעלי המניות, כדאי לבדוק גם אותו, משום שלעיתים הוא קובע מנגנוני יציאה או הכרעה שמשנים את התמונה. על כך ראו גם את המאמר על הסכם מייסדים.
מי משלם את האגרה ואת ההוצאות?
החוק מנסה למנוע מצב שבו בעל מניות יישא לבדו בעלות של הליך שנועד לטובת החברה. לפי סעיף 199(א), בעת הגשת תביעה נגזרת התובע משלם רק חלק מאגרת בית המשפט, בשיעור שקבע השר. אם התביעה אושרה, החברה תשיב לתובע את האגרה ששילם ותשלם את היתרה, לפי סעיף 199(ב). באותו סעיף נקבע שבית המשפט רשאי להורות לחברה לשלם לתובע סכומים לכיסוי הוצאותיו או להפקיד ערובה לתשלומם, וכן להטיל על החברה להפקיד ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע.
סעיף 200 עוסק בסוף ההליך. אם בית המשפט פסק בתביעה הנגזרת הוצאות לטובת הנתבע, החברה היא שתשלם אותן, אלא אם קבע מטעמים מיוחדים שיירשמו שהתובע ישלם. בית המשפט רשאי להטיל על החברה את הוצאות התובע, וגם להטיל על התובע הוצאות שנגרמו לחברה, כולן או מקצתן, בהתחשב בפסק הדין ובנסיבות. לפי סעיף 201, אם בית המשפט פסק לטובת החברה, הוא רשאי להורות על תשלום גמול לתובע שטרח בהגשת התביעה ובהוכחתה.
חשוב להבין את הגבולות. האגרה החלקית משולמת כבר בעת ההגשה, אבל ההשבה וההוראות לפי סעיף 199(ב) מותנות באישור, וסעיף 200 עוסק בהוצאות בתביעה הנגזרת עצמה. מי שבקשתו לאישור נדחתה עלול להיות מחויב בהוצאות. בשני ההליכים שהוזכרו כאן, מי שיזם את ההליך ולא עבר את השלב המקדמי חויב בהוצאות לטובת הצד שכנגד.
האם אפשר להתפשר בתביעה נגזרת?
כן, אבל לא בחדרי חדרים. סעיף 202(א) קובע שהתובע לא יסתלק מתביעה נגזרת ולא יעשה הסדר או פשרה עם נתבע אלא באישור בית המשפט, ושבבקשה לאישור יפורטו כל פרטי ההסדר, לרבות כל תמורה המוצעת לתובע. לפי סעיף 202(ב), בית המשפט יורה על פרסום הודעה על פרטי ההסדר או הפשרה, ובעל מניה או דירקטור רשאים להגיש התנגדות בתוך המועד שיקבע. גם נושה רשאי להתנגד, כשמדובר בתביעה נגזרת שהגיש נושה לפי סעיף 204, שעוסק בתביעה של נושה בשל חלוקה אסורה בחברה.
הכלל הזה נובע מאופי ההליך. התובע מנהל זכות של החברה, ולכן הוא אינו רשאי למכור אותה תמורת הטבה אישית. בפועל המשמעות היא שגם הסדר שנראה סביר לשני הצדדים צריך להיות מוצג במלואו, כולל מה שהתובע מקבל, ולעמוד בבחינה של בית המשפט ובהתנגדויות אפשריות.
באיזה בית משפט מגישים?
לפי חוק בתי המשפט, תביעה נגזרת היא "עניין כלכלי", בין שהחברה ציבורית ובין שהיא פרטית. מחלקה כלכלית פועלת בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו ובבית המשפט המחוזי בחיפה. כשהסמכות המקומית נתונה לאחד מבתי המשפט האלה, התיק נדון במחלקה הכלכלית שלו. בשאר המחוזות התיק נדון בבית המשפט המחוזי שלו נתונה הסמכות המקומית.
שתי הדוגמאות במאמר הזה ממחישות זאת. ההחלטה בת"א 31935-10-25 ניתנה במחלקה הכלכלית של בית המשפט המחוזי בתל אביב, והבקשה בתנ"ג 69214-01-23 נדונה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. לכן לפני ההגשה צריך לברר איזה בית משפט מחוזי מוסמך מקומית לדון בעניין. טעות בערכאה גורמת לעיכוב, וכשמדובר בעילה שעומדת להתיישן, גם עיכוב קצר יכול להיות יקר.
ההליך עצמו מתנהל לפי כללי ליטיגציה אזרחית, עם כתבי טענות, תצהירים, ולעיתים חקירות כבר בשלב האישור. מידע כללי על ניהול הליכים כאלה מופיע בעמוד על ליטיגציה אזרחית.
מה לבדוק לפני שמתחילים?
לפני שליחת הדרישה כדאי לעבור על רשימה קצרה:
- העילה: איזו חובה הופרה כלפי החברה, ואיזה נזק נגרם לה עצמה.
- הראיות: מה כבר נמצא בידיכם ומה חסר. אם הדרישה לחברה לא תועיל, אפשר בשלב הבא לבקש גילוי מסמכים לפי סעיף 198א.
- המועדים: מתי אירעו הדברים, האם יש חשש להתיישנות, וכמה זמן נדרש לדרישה ולתשובה.
- המסלול: האם מדובר בעילה של החברה, בקיפוח אישי, או בשניהם.
- הליכים קודמים: האם הנושא כבר עלה בהליך אחר, ומה נקבע שם.
- התועלת לחברה: האם התביעה באמת יכולה להועיל לחברה, ביחס להיקף פעילותה ולעלות ההליך.
השאלה האחרונה נשמעת מובנת מאליה, אבל היא לב העניין. בית המשפט אינו מחליף את שיקול הדעת של מוסדות החברה בכל מחלוקת עסקית. הוא בודק אם יש הצדקה להעביר את כוח התביעה של החברה לידי בעל מניות מסוים, בתביעה מסוימת.
שאלות נפוצות
האם בעל מניות מיעוט קטן יכול להגיש תביעה נגזרת?
כן. סעיף 194(א) לחוק החברות קובע שכל בעל מניה וכל דירקטור רשאים להגיש תביעה נגזרת, בתנאים שבחוק. אין בו דרישה לאחוז מינימלי של מניות.
חייבים לפנות קודם לחברה?
ככלל כן, בדרישה בכתב ליושב ראש הדירקטוריון, עם העובדות והנימוקים. החוק פוטר מכך כשלאורגן המוסמך, או למחצית או יותר מחבריו, יש עניין אישי בהחלטה, או כשיש חשש סביר שהפנייה תפגע באפשרות לקבל את הסעד.
כמה זמן יש לחברה להשיב לדרישה?
לפי סעיף 196, 45 ימים מיום קבלת הדרישה. אם החברה הודיעה שתתבע ולא הגישה תביעה בתוך 75 ימים מההודעה, אפשר לבקש אישור תביעה נגזרת לפי סעיף 197(3).
ומה אם העילה עומדת להתיישן לפני שהמועדים חולפים?
סעיף 198(ב) מאפשר לבית המשפט לאשר תביעה נגזרת שהוגשה לפני תום המועדים, אם אי הגשתה באותו מועד תגרום להתיישנותה. בית המשפט רשאי להתנות את האישור בתנאים.
אפשר לקבל מסמכים מהחברה לפני שמגישים?
כן, אבל רק אחרי שלב הדרישה. לפי סעיף 198א, מי שרשאי להגיש תביעה נגזרת לפי סעיף 197, כלומר אחרי שהדרישה נדחתה, לא נענתה או לא מומשה במועד, או כשהוא פטור מדרישה, יכול לבקש גילוי מסמכים לפני הבקשה לאישור או אחריה. המבקש צריך להעמיד תשתית ראייתית ראשונית לקיום תנאי האישור.
למי מגיע הכסף אם התביעה מתקבלת?
לחברה, כי זו עילת התביעה שלה. לפי סעיף 201, אם בית המשפט פסק לטובת החברה הוא רשאי להורות על תשלום גמול לתובע שטרח בהגשת התביעה ובהוכחתה.
אפשר להתפשר עם הנתבע?
רק באישור בית המשפט. לפי סעיף 202, בבקשה מפרטים את כל פרטי ההסדר, כולל כל תמורה לתובע. בית המשפט מורה על פרסום הודעה, ובעלי מניות ודירקטורים רשאים להתנגד.
סיכום
תביעה נגזרת היא כלי חזק לבעל מניות או לדירקטור שרואה שהחברה נפגעת ואיש בה אינו פועל. אבל הדרך אליה עוברת דרך דרישה מסודרת, מועדים קבועים ובקשה לאישור שבה בית המשפט בודק עילה, טובת החברה ותום לב. מי שמערבב בין נזק אישי לנזק של החברה, או מדלג על שלב האישור, עלול לאבד זמן ולשאת בהוצאות. בחירה נכונה של המסלול, תביעה נגזרת, תביעת קיפוח או תביעה אישית, ותיעוד מסודר של החשדות, הם מה שקובע בדרך כלל את התוצאה.
המשרד מלווה בעלי מניות, דירקטורים וחברות בסכסוכים עסקיים, מבדיקת העילה והמסמכים ועד ניהול ההליך בבית המשפט. לתיאום פגישת ייעוץ ראשונה: 09-8980681. סניפי המשרד: ז'בוטינסקי 5, רמת גן, והאורנים 32, עפולה.
האמור במאמר הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו ולפי המסמכים הרלוונטיים.