
פסק הדין ניתן, והוא לא לטובתכם. התגובה הראשונה של רוב האנשים היא "מגישים ערעור". זו תגובה טבעית, אבל ערעור אינו משפט חוזר. ערכאת הערעור לא שומעת את העדים מחדש, לא מקבלת בדרך כלל ראיות חדשות, ולא מחליפה את התרשמות השופט מהעדים בהתרשמות שלה. היא בודקת אם נפלה טעות שמצדיקה לשנות את התוצאה.
מנגד, מי שזכה בפסק הדין שואל שאלות אחרות: האם אפשר לגבות מיד, מה קורה אם הצד השני מבקש לעכב את הביצוע, וכמה זמן יימשך הסיפור. המאמר עונה על השאלות משני הצדדים: על מה מערערים בזכות ועל מה ברשות, באיזה מועד, מה דינה של בקשה לעיכוב ביצוע, ומה באמת בודקת ערכאת הערעור. ההחלטה אם לערער, ועל מה בדיוק, היא החלטה של אסטרטגיה, ולכן כדאי לקבל אותה עם עורך דין ליטיגציה שמכיר את התיק ואת הפסיקה העדכנית.
על מה מערערים בזכות ועל מה צריך רשות?
ההבחנה הבסיסית קבועה בחוק בתי המשפט. סעיף 52(א) קובע שפסק דין של בית משפט שלום ניתן לערעור לפני בית המשפט המחוזי. סעיף 41(א) קובע שפסק דין של בית משפט מחוזי בערכאה ראשונה ניתן לערעור לפני בית המשפט העליון. בשני המקרים זה ערעור בזכות: אין צורך לבקש אישור מראש, ובית המשפט חייב לדון בו.
החלטה שאינה פסק דין, כמו החלטה בבקשה לגילוי מסמך מסוים, למינוי מומחה או לתיקון כתב טענות, ניתנת לערעור רק אם ניתנה רשות. ברוב המקרים מדובר בהחלטות ביניים שניתנות תוך כדי ההליך. סעיפים 41(ב) ו-52(ב) לחוק קובעים את המבחן: רשות תינתן אם שוכנע בית המשפט שאם הערעור על ההחלטה יידון רק במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, או שעלול להיגרם לצד נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה.
גם פסק דין של בית משפט מחוזי שניתן בערעור אינו פתוח לערעור נוסף בזכות. סעיף 41(ב) קובע שגם הוא ניתן לערעור לבית המשפט העליון רק ברשות. כלומר, מי שהפסיד בבית משפט השלום וגם בערעור במחוזי, לא מקבל סיבוב שלישי אוטומטי.
יש החלטות שעליהן לא תינתן רשות ערעור בכלל. סעיפים 41(ג) ו-52(ג) מסמיכים את שר המשפטים לקבוע בצו סוגי החלטות כאלה, וכך נקבע בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. בין היתר נכללות בו החלטות בעניין קביעה ושינוי של מועדי דיון ומועדים להגשת כתבי טענות, החלטות בבקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק (למעט החלטה ששוללת את האפשרות לפתוח בהליך), והחלטות בעניין הוצאות משפט, למעט החלטה שניתנה אחרי פסק הדין ואינה נבלעת בו. סעיפים 41(ד) ו-52(ד) שומרים את הזכות להשיג על החלטות כאלה במסגרת הערעור על פסק הדין.
| סוג ההחלטה | הדרך להשיג עליה |
|---|---|
| פסק דין של בית משפט שלום | ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי |
| פסק דין של בית משפט מחוזי בערכאה ראשונה | ערעור בזכות לבית המשפט העליון |
| החלטת ביניים של שלום או מחוזי | בקשת רשות ערעור, או השגה בערעור על פסק הדין |
| פסק דין של בית משפט מחוזי בערעור | בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון |
מה קורה אם לא ביקשתי רשות לערער על החלטת ביניים?
כאן יש נקודה שרבים לא מכירים. תקנה 150 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת שבעל דין שלא ערער על החלטה שאינה פסק דין, או שביקש רשות והבקשה נדחתה בלי שניתנה רשות, לא מאבד את הזכות להשיג על אותה החלטה כשהוא מערער על פסק הדין. לכן לא כל החלטת ביניים מחייבת ריצה מיידית לערכאת הערעור. לעיתים נכון יותר לרשום את ההסתייגות, להמשיך בניהול התיק, ולהעלות את הטענה בערעור על פסק הדין אם יהיה צורך בכך.
לכלל הזה יש שני חריגים מפורשים באותה תקנה: החלטה בעניין סמכות מקומית, והחלטה לפי סעיפים 5 או 6 לחוק הבוררות. על החלטות כאלה מי שרוצה להשיג צריך להגיש בקשת רשות ערעור, ולא לחכות לסוף.
עוד הוראה מעשית נמצאת בתקנה 149(4). אם הוגשה בקשת רשות ערעור במקום שבו אפשר היה לערער בזכות, בית המשפט רשאי לדון בה כבערעור. ואם הוגש ערעור בזכות במקום שבו היה צריך לבקש רשות, בית המשפט רשאי לדון בו כבקשת רשות ערעור. טעות בסיווג לא בהכרח מכשילה את ההליך, אבל היא עלולה לעלות בזמן ובוויכוח מיותר.
מתי בית המשפט נותן רשות לערער על החלטת ביניים?
בפועל, לעיתים רחוקות. ברע"א (העליון) 30009-10-26 לוין ואח' נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (19.10.2026) ביקשו המבקשות רשות לערער על החלטה של בית המשפט המחוזי, שדחתה את המועד להגשת תשובה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית עד אחרי ההכרעה בבקשה לסילוק על הסף. בית המשפט העליון דחה את הבקשה בלי לבקש תשובה מהצד השני.
בהחלטה הוסבר למה הכלל קשיח. השגות על החלטות ביניים נדונות ככלל רק בערעור על פסק הדין הסופי, כדי לאפשר לערכאה הדיונית להשלים את הדיון, למנוע עיכוב של ההליך העיקרי, ולמנוע שימוש בבקשות רשות ערעור ככלי לעכב את התיק. מי שמבקש לחרוג מהכלל צריך להראות נזק של ממש, ובית המשפט קבע שאין די בנזק של עיכוב בדיון, כי חשש כזה קיים בכל פעם שבית משפט מפצל הליך לשלבים. מכיוון שכל טענות המבקשות נשמרו להן לערעור על פסק הדין, נקבע שדחיית הבקשה לא גורמת להן נזק שאי אפשר לתקן בפסיקת הוצאות.
המסקנה המעשית: לפני שמגישים בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים, צריך לשאול בכנות מה יקרה אם נחכה. אם התשובה היא "נפסיד זמן", זה כמעט אף פעם לא מספיק. אם התשובה היא שההחלטה תכריע בפועל את התיק, תחשוף מידע שאי אפשר להחזיר, או תוביל לניהול משפט שלם על בסיס שגוי, יש מה לבדוק.
עד מתי אפשר להגיש ערעור?
תקנה 137(א) קובעת שהמועד להגשת ערעור על החלטה הוא שישים ימים מיום שהומצאה. אותו מועד חל גם על בקשת רשות ערעור, ותקנה 149(5) מחריגה לגביה רק את הכלל המיוחד לערעור של משיב. המועד נספר מיום ההמצאה, ולא בהכרח מיום שההחלטה ניתנה. מי שקיבל את פסק הדין דרך מערכת בתי המשפט צריך לבדוק מתי בדיוק הוא נחשב שהומצא לו.
שני כללים נוספים שכדאי להכיר:
- ערעור שכנגד של המשיב. לפי תקנה 137(ב), משיב בערעור רשאי להגיש ערעור משלו בתוך שישים ימים מהמאוחר מבין שלושה מועדים: היום שבו הומצא לו הערעור, היום שבו הומצאה לו הודעה על הפקדת ערובה לפי תקנה 135, או היום שבו הומצאה לו החלטה על פטור מהפקדת ערובה. מי שהפסיד בחלק קטן מהתיק וחשב לוותר, יכול לשקול מחדש אחרי שהצד השני ערער. לפי תקנה 149(5), הכלל הזה לא חל על בקשת רשות ערעור.
- החלטה שניתנה במעמד צד אחד. אם ניתנה החלטה בהיעדרכם והגשתם בקשה לבטל אותה, תקנה 137(ג) קובעת שמועד הערעור נמנה מיום ההמצאה של ההחלטה בבקשת הביטול. על המסלול הזה, ועל השאלה מתי עדיף לבקש ביטול ומתי לערער, כתבנו במאמר על ביטול פסק דין בהיעדר הגנה.
אפשר להאריך את המועד לערעור?
אפשר לבקש, אבל אין לבנות על זה. תקנה 176(ב) קובעת שכאשר נקבע בתקנות או בחיקוק זמן לעשיית דבר, הוא חל כל עוד בית המשפט לא הורה אחרת מטעמים מיוחדים. מועד הערעור קבוע בתקנות, ולכן הארכתו דורשת טעמים מיוחדים, ולא רק הסבר שהיה עומס, שהלקוח היה בחו"ל או שלא היה ברור אם כדאי לערער.
המשמעות היא שאת ההחלטה אם לערער צריך לקבל בתוך שישים הימים, ולא אחריהם. מי שמחכה לחודש השני כדי להתחיל לחשוב, משאיר לעצמו מעט מאוד זמן לקרוא את פסק הדין לעומק, לאתר את הטעויות ולנסח את הנימוקים. בתביעות קטנות ובבתי הדין לעבודה חלים כללים נפרדים, ואין להסתמך עליהם על המועדים שבמאמר הזה.
האם הגשת ערעור עוצרת את ביצוע פסק הדין?
לא. תקנה 145(א) קובעת במפורש שהגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. מי שחויב לשלם צריך לשלם, ומי שזכה רשאי לפתוח בהליכי גבייה, גם כשהערעור תלוי ועומד.
מי שרוצה לעכב את הביצוע צריך להגיש בקשה. תקנה 145(ב) מאפשרת לבית המשפט שנתן את ההחלטה להורות על עיכוב ביצוע, או על סעד זמני, בתנאים שייראו לו, כל עוד לא הוגש ערעור. בקשה כזו אפשר להעלות גם בעל פה, מיד אחרי שמיעת ההחלטה. אחרי שהוגש ערעור, הסמכות עוברת לבית המשפט שלערעור לפי תקנה 145(ג), גם כן בתנאים שייראו לו.
מה המבחן לעיכוב ביצוע?
בית המשפט בוחן שני תנאים: האם סיכויי הערעור טובים, והאם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. בין שני התנאים יש יחס של "מקבילית כוחות", כלומר חוזק באחד יכול לפצות במידה מסוימת על חולשה בשני, אבל הבכורה ניתנת למאזן הנוחות.
בע"א (העליון) 18344-11-26 לזרוביץ ואח' נ' פפר ואח' (17.11.2026) ביקשו מערערים לעכב תשלום של 200,000 שקל פיצוי ו-30,000 שקל הוצאות שנפסקו נגדם בסכסוך על הסכם מכר של גג וזכויות בנייה. הם טענו שלמשיבים אזרחות זרה ושהם עלולים להוציא את הכסף מהארץ, והציעו להפקיד את הסכום בקופת בית המשפט עד להכרעה בערעור. הבקשה נדחתה בלי שהתבקשה תשובה.
בית המשפט העליון הסביר שבחיוב כספי עיכוב ביצוע הוא חריג, משום שחיוב כספי ככלל אינו יוצר נזק בלתי הפיך. חיוב כזה יעוכב כשיש חשש ממשי שהמבקש יתקשה לקבל את כספו בחזרה אם יזכה בערעור, והדברים נכונים ביתר שאת כשמדובר בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. המבקשים לא הניחו תשתית ראייתית על מצבם הכלכלי של המשיבים, והאזרחות הזרה לא הספיקה, כי למשיבים יש מקרקעין בישראל שמהם אפשר להיפרע. גם העובדה שמימוש מקרקעין אינו נוח, וגם ההצעה להפקיד את הכסף בקופת בית המשפט, לא שינו את המסקנה. משום שמאזן הנוחות לא נטה לטובת המבקשים, בית המשפט לא נדרש כלל לסיכויי הערעור.
| מה מקשה על עיכוב ביצוע | מה עשוי לתמוך בו |
|---|---|
| חיוב כספי בלבד, כשהזוכה הוא גוף יציב או בעל נכסים | ראיות לחשש ממשי שהזוכה לא יוכל להחזיר את הכסף |
| טענות כלליות על מצבו של הזוכה, בלי מסמכים | ביצוע שאחריו קשה מאוד להחזיר את המצב לקדמותו |
| חיוב בהוצאות משפט ושכר טרחה | ערעור שמעלה שאלה משפטית ממשית ולא רק תקיפה של עובדות |
לזוכה בפסק הדין הלקח הפוך: אם הצד השני מבקש עיכוב ביצוע של חיוב כספי, ההגנה הטובה ביותר היא להראות שאתם יכולים להחזיר את הכסף אם הערעור יתקבל. נכס רשום, עסק פעיל או חשבון מסודר שווים יותר מכל טיעון משפטי.
מה בודקת ערכאת הערעור?
ערכאת הערעור בוחנת את פסק הדין על בסיס החומר שהיה לפני הערכאה הראשונה. תקנה 144 קובעת שבעל דין אינו רשאי להגיש ראיות חדשות לערכאת הערעור. בית המשפט רשאי להתיר ראיות חדשות רק אם שוכנע שהן עשויות להשפיע על תוצאות הערעור, ובנוסף שלא היה ניתן לאתר אותן בשקידה סבירה ולהגיש אותן בערכאה הראשונה במועד, או שהגשתן דרושה כדי למנוע עיוות דין. מי שלא הביא עד או מסמך בזמן, לא יקבל בדרך כלל הזדמנות שנייה בערעור.
מתי מתערבים בממצאי עובדה?
זו השאלה החשובה ביותר בהערכת סיכויי ערעור, וזו גם הנקודה שבה מתאכזבים רוב המערערים. בע"א (העליון) 23751-04-25 פולק ואח' נ' ביו ואח' (24.8.2026) ערערו שני אחים על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שחייב אותם להשיב הלוואות בסכום של כ-2.1 מיליון שקל בתוספת ריבית. בערעור הם חזרו על טענותיהם: שהמסמכים זויפו, ולחלופין שהחתימה הושגה במרמה, ולחלופין שהכסף בכלל לא היה הלוואה אלא חלק מעסקה אחרת.
בית המשפט העליון דחה את הערעור על כל חלקיו וחייב את המערערים בהוצאות של 25,000 שקל. הוא חזר על ההלכה שאין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות המבוססים על התרשמות בלתי אמצעית מהראיות ומהעדים. התערבות כזו נעשית רק במקרים חריגים, שבהם מסקנות הערכאה הדיונית אינן מתיישבות באופן מובהק עם ההיגיון והשכל הישר, או כשנעלמו ממנה עובדות מהותיות. בית המשפט ציין שהערכאה הדיונית ניהלה את התיק כארבע שנים, שמעה את העדים והגיעה למסקנה חד משמעית, ושהכלל הזה הוא בתיק הזה "נקודת המוצא" וגם "נקודת הסיום". עוד ציין שטענות שסותרות זו את זו, זיוף מצד אחד ומרמה מצד שני, קשה לשמוע מפי מי שהיה בסוד העניין.
מה זה אומר למי ששוקל ערעור:
- ערעור שכולו "השופט לא האמין לי" הוא ערעור חלש. אם בית המשפט העדיף עדות אחת על פני אחרת אחרי ששמע את שתיהן, הסיכוי לשנות זאת בערעור נמוך.
- טעות משפטית היא קרקע טובה יותר. פרשנות שגויה של חוזה או של חוק, החלת מבחן משפטי לא נכון, או נטל הוכחה שהוטל על הצד הלא נכון, הן שאלות שערכאת הערעור בוחנת בעצמה.
- ממצא שאין לו בסיס בראיות הוא חריג אמיתי. אם בית המשפט קבע עובדה שלא נטענה, התעלם ממסמך מכריע או הסיק מסקנה שאינה עולה מהחומר, יש טענה שמתאימה לחריג.
- עקביות חשובה כבר בערכאה הראשונה. גרסאות שמשתנות במהלך המשפט פוגעות במהימנות, וקשה מאוד לתקן את הרושם הזה בערעור.
מה ערכאת הערעור יכולה לעשות?
תקנה 146 נותנת לבית המשפט שלערעור סמכויות רחבות: לתת כל החלטה שצריך היה לתת, לאשר את ההחלטה מאותו נימוק או מנימוק אחר, לבטל אותה ולהורות על דיון חדש, להחזיר את העניין לערכאה הראשונה להשלמה, או לתת החלטה נוספת או אחרת. התקנה מוסיפה שבית המשפט רשאי להשתמש בסמכויות האלה גם לטובת משיבים שלא ערערו. כלומר, ערעור יכול לפעמים להסתיים בתוצאה טובה פחות למערער ממה שהייתה לפניו, ויש לשקול גם את הסיכון הזה.
איך מחליטים אם לערער?
לפני שמגישים, כדאי לעבור על כמה שאלות:
- מה בדיוק הטעות? לא "פסק הדין לא צודק", אלא איזו קביעה שגויה, ולמה.
- האם זו טעות בעובדות או בדין? אם בעובדות, האם היא נכנסת לחריגים שבהם ערכאת הערעור מתערבת?
- האם לטעות יש השפעה על התוצאה? טעות שלא משנה את השורה התחתונה לא תצדיק קבלת ערעור.
- מה הסיכון? הוצאות לצד השני אם הערעור יידחה, הערובה שצריך להפקיד, וגם האפשרות שבית המשפט ישתמש בסמכויותיו לטובת המשיב.
- האם יש חלופה? לעיתים התקופה שאחרי פסק הדין היא דווקא זמן טוב למשא ומתן. אם מגיעים להסכם, חשוב שינוסח כך שיהיה אפשר לאכוף אותו. ראו גם את המאמר על הסכם פשרה: ביטול ואכיפה.
מי שזכה צריך לשאול שאלות מקבילות: האם לפתוח בגבייה מיד, האם להגיש ערעור שכנגד על החלק שבו הפסיד, ואיך להיערך לבקשה לעיכוב ביצוע.
שאלות נפוצות
כמה זמן יש להגיש ערעור על פסק דין אזרחי?
שישים ימים מיום שפסק הדין הומצא, לפי תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. אותו מועד חל גם על בקשת רשות ערעור. הארכת המועד דורשת טעמים מיוחדים.
מה ההבדל בין ערעור לבין בקשת רשות ערעור?
על פסק דין מערערים בזכות, ובית המשפט חייב לדון בערעור. על החלטה אחרת, כמו החלטת ביניים, צריך לבקש רשות, והיא ניתנת רק כשהמתנה לסוף ההליך תפגע ממשית בזכויות, תגרום נזק של ממש או תוביל להליך מיותר או שגוי.
לא ערערתי על החלטת ביניים. איבדתי את הזכות?
ככלל לא. לפי תקנה 150 אפשר להשיג על החלטת ביניים במסגרת הערעור על פסק הדין, גם אם לא הוגשה עליה בקשת רשות ערעור. החריגים הם החלטה בעניין סמכות מקומית והחלטה לפי סעיפים 5 או 6 לחוק הבוררות.
הגשתי ערעור. אני עדיין צריך לשלם לפי פסק הדין?
כן. הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין, לפי תקנה 145(א). כדי לעכב את התשלום צריך להגיש בקשה לעיכוב ביצוע, ובחיוב כספי היא מתקבלת רק במקרים חריגים.
מתי מעכבים ביצוע של פסק דין כספי?
כשהמבקש מראה שסיכויי הערעור טובים ושמאזן הנוחות נוטה לטובתו. בחיוב כספי, הבסיס העיקרי הוא חשש ממשי שלא יהיה אפשר לקבל את הכסף בחזרה אם הערעור יתקבל, והחשש צריך להיות מבוסס בראיות.
אפשר להביא בערעור עד או מסמך חדש?
ככלל לא. תקנה 144 מתירה ראיות חדשות רק אם הן עשויות להשפיע על התוצאה, ובנוסף לא היה אפשר לאתר אותן בשקידה סבירה ולהגיש אותן בזמן, או שהן דרושות כדי למנוע עיוות דין.
האם ערכאת הערעור יכולה לשנות את הקביעה שלא האמינו לי?
רק במקרים חריגים. ערכאת הערעור לא נוטה להתערב בממצאי מהימנות של הערכאה ששמעה את העדים, אלא כשהמסקנות אינן מתיישבות באופן מובהק עם ההיגיון והשכל הישר או כשנעלמו ממנה עובדות מהותיות.
סיכום
ערעור אזרחי הוא כלי לתיקון טעויות, לא הזדמנות לנהל את המשפט מחדש. על פסק דין מערערים בזכות, ועל החלטות ביניים צריך רשות שניתנת במשורה. המועד הוא שישים ימים מההמצאה, והוא כמעט לא מוארך. הערעור אינו עוצר את הביצוע, ועיכוב של חיוב כספי מחייב ראיות לחשש ממשי שהכסף לא יוחזר. ובעיקר, ערכאת הערעור כמעט לא מתערבת בממצאי עובדה ומהימנות, ולכן ערעור טוב נבנה סביב טעות משפטית או פגם בולט, ולא סביב חוסר שביעות רצון מהתוצאה. מי שקיבל פסק דין, לטובתו או לרעתו, ירוויח מבדיקה מוקדמת של התיק עם עורך דין ליטיגציה כבר בימים הראשונים, כשכל האפשרויות עוד פתוחות.
המשרד מייצג מערערים ומשיבים בערעורים אזרחיים ובבקשות רשות ערעור, וכן בבקשות לעיכוב ביצוע ובהתנגדות להן. לתיאום פגישת ייעוץ ראשונה: 09-8980681. סניפי המשרד: ז'בוטינסקי 5, רמת גן, והאורנים 32, עפולה.
האמור במאמר הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, לפי פסק הדין ולפי המועדים החלים עליו.