קונה מגלה אחרי החתימה שהדירה שקנה סובלת מבעיה תכנונית שהמוכר ידע עליה ולא אמר מילה. מי שרכש עסק מגלה שנתוני ההכנסות שהוצגו לו היו מנופחים. ספק מתברר כמי שהסתיר שאין לו את האישורים הנדרשים כדי לבצע את העבודה. בכל המקרים האלה עולה אותה שאלה: האם אפשר לצאת מהחוזה, ואיך עושים את זה בלי להסתבך.
התשובה נמצאת בחוק החוזים (חלק כללי), בפרק שעוסק בפגמים בכריתת החוזה. זה מסלול שונה מהפרת חוזה. בהפרה, החוזה נכרת כראוי וצד אחד לא קיים אותו. בהטעיה, הפגם קיים כבר ברגע החתימה: הצד המוטעה הסכים לעסקה על סמך תמונה כוזבת. ההבדל משפיע על התנאים, על המועדים ועל מה שאפשר לתבוע, ולכן כדאי לזהות נכון את העילה לפני שפועלים. מי שמחפש את הכללים של ביטול בשל הפרה, ארכה ואכיפה ימצא אותם במאמר על הפרת חוזה: ביטול, אכיפה ופיצויים. המאמר הזה עוסק רק בביטול חוזה בשל הטעיה.
מה החוק אומר על ביטול חוזה בשל הטעיה?
סעיף 15 לחוק קובע שמי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה. הסעיף מוסיף שלעניין זה הטעיה כוללת גם אי גילוי של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן.
בית המשפט העליון פירק את הסעיף ליסודותיו בע"א 5328/21 מיום 3.1.2023, בפסק דין שניתן פה אחד. הטעיה היא טעות של צד אחד לחוזה שנגרמה על ידי הצד השני, בשלב שלפני כריתת החוזה, בין בהצהרה כוזבת ובין במחדל של אי גילוי עובדות מהותיות. לצד הטעות נדרש קשר סיבתי כפול: בין ההטעיה לבין הטעות, ובין הטעות לבין ההתקשרות בחוזה. בית המשפט הוסיף שכאשר לטעות אין השפעה ממשית על ההחלטה להתקשר, העילה לא קמה.
שלוש מילים בסעיף ראויות לתשומת לב מיוחדת:
- "רשאי". הביטול הוא זכות, לא חובה. הצד המוטעה יכול לבחור להישאר בעסקה, ואז השאלה עוברת לפיצויים.
- "הצד השני או אחר מטעמו". ההטעיה צריכה לבוא מהצד שכנגד או ממי שפעל בשמו, כמו מתווך, שלוח או עורך דין מטעמו. בפסק הדין שהוזכר, ההטעיה נעשתה בידי הרוכשים עצמם, שאחד מהם היה גם עורך הדין של המוכר, בשיתוף פעולה עם אחי המוכר, שהיה מיופה כוחו.
- "עקב". לא די בכך שנאמר דבר לא נכון. צריך להראות שבלעדיו לא הייתם חותמים, או לפחות לא באותם תנאים.
האם שתיקה יכולה להיות הטעיה?
כן, אבל לא כל שתיקה. החוק מכיר בהטעיה במחדל רק כשהייתה חובה לגלות, והחובה יכולה לנבוע משלושה מקורות: דין, נוהג או הנסיבות.
בית המשפט העליון הבהיר באותו פסק דין שחובת הגילוי נגזרת מעקרון תום הלב, אבל דיני החוזים אינם קובעים חובת גילוי כללית, ואינם מטילים על צד למשא ומתן חובה אלטרואיסטית לפעול נגד האינטרסים של עצמו. כלומר, מוכר אינו חייב לספר לקונה שהוא היה מוכן להתפשר על מחיר נמוך יותר, וקונה אינו חייב לגלות שהוא מתכנן להרוויח מהנכס יותר ממה שהמוכר מעריך.
מתי אם כן קמה חובה? חובת גילוי לפי הנסיבות תלויה בעסקה הקונקרטית. לפי מה שבית המשפט העליון הביא שם, כשלאחד הצדדים יש גישה עדיפה למידע מסוים, יש טעם להטיל עליו חובה לגלות אותו. בדרך כלל מדובר בעובדות שנמצאות בידיעת צד אחד, שקשה לצד השני לגלות בעצמו, ושיש להן משקל של ממש בהחלטה להתקשר. פגם נסתר בנכס, הליך משפטי שמשפיע על הזכויות, או מגבלה רגולטורית על העסק הנמכר הם דוגמאות שכיחות לשאלות שעולות בתיקים כאלה. התשובה בכל מקרה תלויה בנסיבות, ולכן אין רשימה סגורה.
בפסק הדין שנדון בעליון, אדם שגר בחו"ל מכר קרקע באמצעות אחיו, שקיבל ייפוי כוח, ובליווי עורך דין שהיה בעצמו אחד הרוכשים, וגיסו של הרוכש השני. הוסתרו ממנו המחיר שנכתב בחוזה, זהות הרוכשים, הצעה של קונה אחר שהייתה גבוהה מהמחיר שנכתב בחוזה, וניגוד העניינים של עורך הדין. בית המשפט קבע שחלה על כל המעורבים חובת גילוי לפי הנסיבות, ושעל השלוחים שלו חלה לכל הפחות חובה כזו, אם לא חובה לפי דין. ההסתרה הייתה הטעיה במחדל, ולצידה הייתה גם הטעיה במעשה: הצגת הצעה של רוכש אלמוני שבפועל הייתה של הרוכשים עצמם.
מה ההבדל בין הטעיה, טעות ותרמית?
שלושת המונחים נשמעים דומים, אבל הם עילות שונות עם תוצאות שונות. טעות עצמית מוסדרת בסעיף 14, הטעיה בסעיף 15, ותרמית היא עוולה לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין.
| העילה | מה קובע הדין |
|---|---|
| טעות שהצד השני ידע או היה עליו לדעת עליה (סעיף 14(א)) | הטועה רשאי לבטל את החוזה, אם ניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר |
| טעות שהצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת עליה (סעיף 14(ב)) | רק בית המשפט רשאי לבטל, לבקשת הטועה ואם ראה שמן הצדק לעשות זאת, והוא רשאי לחייב את הטועה בפיצויים לצד השני |
| הטעיה (סעיף 15) | המוטעה רשאי לבטל בהודעה, כשהטעות נגרמה מהטעיה של הצד השני או של מי מטעמו, במעשה או באי גילוי |
| תרמית (סעיף 56 לפקודת הנזיקין) | היצג כוזב של עובדה בידיעה שהוא כוזב, או באין אמונה באמיתותו או מתוך קלות ראש, בכוונה שהמוטעה יפעל לפיו. התביעה היא לנזק ממון שנגרם |
ההבחנה בין טעות להטעיה חשובה מאוד בפועל. בטעות שהצד השני לא ידע עליה, אין זכות ביטול עצמאית, ומי שמבקש מבית המשפט לבטל עלול למצוא את עצמו משלם פיצויים. בנוסף, לפי סעיף 14(ג), טעות אינה עילה לביטול אם אפשר לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן. ההגבלה הזו נקבעה לעניין סעיף 14 בלבד.
ההבחנה בין הטעיה לתרמית נוגעת לשאלה מה צריך להוכיח. סעיף 15 אינו מתנה את הביטול בכך שהמטעה ידע שדבריו כוזבים או התכוון להטעות. תרמית, לעומת זאת, דורשת לפי הגדרתה ידיעה או לפחות קלות ראש, וכוונה שהמוטעה יפעל לפי המצג. מכאן שאת עילת ההטעיה קל יותר להוכיח, ואילו תרמית פותחת תביעה בנזיקין על נזק ממון.
ויש מגבלה אחת שחלה על שתי העילות החוזיות. לפי סעיף 14(ד), טעות לעניין סעיפים 14 ו-15 היא טעות בעובדה או בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה. מי ששילם מחיר גבוה בגלל הערכה שגויה משלו את השוק, ולא בגלל מידע כוזב שקיבל, לא יוכל לבטל את החוזה רק משום שהעסקה התבררה כגרועה.
מה צריך להוכיח, ואיך מתכוננים לכך?
הנטל מוטל על מי שטוען להטעיה, והוא צריך להוכיח כל אחד מהיסודות. בפועל, השאלות שבית המשפט שואל הן אלה:
- מה נאמר או מה הוסתר? כאן נדרש תיעוד: מודעות, מצגות, תכתובות, הודעות, טיוטות של החוזה ופרוטוקולים של פגישות.
- האם היה חובה לגלות? בהטעיה במחדל, זו בדרך כלל השאלה המרכזית. כדאי להראות שהמידע היה בידי הצד השני, ושלא הייתה לכם דרך סבירה לדעת עליו.
- האם טעיתם בגלל זה? אם ידעתם את האמת, או שהמידע הונח לפניכם וחתמתם בכל זאת, לא הייתה טעות.
- האם הטעות השפיעה על ההחלטה? בית המשפט בודק אם הייתם מתקשרים בחוזה בלי הטעות. בפסק הדין מהעליון נקבע שהמוכר לא היה מסכים לעסקה לו ידע על המחיר האמיתי ועל זהות הרוכשים, ושהדבר מתיישב עם השכל הישר ועם מכלול הראיות.
ההכנה מתחילה מיד עם הגילוי. רשמו מתי ואיך נודע לכם על האמת, ושמרו את המסמך או ההודעה שחשפו אותה. התאריך הזה הוא נקודת הפתיחה של השעון שמתואר בפרק הבא.
עד מתי אפשר להודיע על ביטול, ואיך עושים את זה?
סעיף 20 קובע שביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול. לכלל הזה יש שלוש השלכות מעשיות.
החוזה לא מתבטל מעצמו. בית המשפט העליון הבהיר בע"א 5328/21 שחוזה הנגוע בהטעיה אינו פוקע מאליו, ושבטלותו מותנית במתן הודעת ביטול כדין. מי שמגלה הטעיה וממשיך בשגרה, בלי להודיע דבר, נשאר בינתיים צד לחוזה תקף.
השעון מתחיל בגילוי, לא בחתימה. הזמן הסביר נמדד מהרגע שנודע לכם על עילת הביטול. בפסק הדין שנדון, המוכר ידע כבר בשנת 2008 שהקרקע נמכרה ומי הרוכשים, אבל את החוזה עצמו ואת המחיר שנקבע בו קיבל רק בשנת 2016. בית המשפט קבע שעילת ההטעיה התגבשה רק עם קבלת החוזה, והתביעה הוגשה כשנה אחר כך. נקבע ששנה הייתה זמן סביר בנסיבות שם, ובית המשפט הביא בחשבון גם את ניסיונות המוכר ליישב את הסכסוך בדרכי שלום. זו הכרעה בנסיבות מיוחדות של הסתרה מכוונת, ולא קביעה שכל שנה היא זמן סביר.
הזמן הסביר הוא מבחן גמיש. בית המשפט הסביר שם שזמן סביר נקבע לפי מהות החוזה וטיבו ולפי התנהגות הצדדים. בעסקה פשוטה, או בשוק שמשתנה מהר, הזמן הסביר עשוי להיות קצר בהרבה. ההמלצה המעשית היא לא לבדוק את הגבול: אחרי שאספתם את המידע הדרוש וקיבלתם ייעוץ, שלחו את ההודעה.
ומה לגבי האופן? החוק אינו קובע טופס. באותו פסק דין הובאה ההלכה שלפיה הגשת תביעה יכולה כשלעצמה לשמש הודעת ביטול, בין שנאמר בה במפורש שהחוזה מבוטל ובין שהביטול משתמע ממנה. עם זאת, עדיף מכתב מפורש ומתועד, שנשלח בדרך שאפשר להוכיח את קבלתה. כדאי שיזהה את החוזה, יאמר שהוא מבוטל בשל הטעיה, יפרט בקצרה מה הוסתר או מה הוצג באופן כוזב, ויציע להסדיר את ההשבה. הודעה מעורפלת, כמו "אנחנו בוחנים את צעדינו", אינה הודעת ביטול.
הזמן הסביר אינו המועד היחיד. מלבד הדרישה להודיע על ביטול תוך זמן סביר, כל תביעה כפופה לחוק ההתיישנות. בע"א 5328/21 הובא סעיף 5 לחוק ההתיישנות, שלפיו תביעה שאינה במקרקעין מתיישנת בתוך 7 שנים, ותביעה במקרקעין בתקופות ארוכות יותר. בית המשפט העליון סיווג שם תביעה לביטול מכר ולביטול רישום הזכויות כתביעה במקרקעין, לפי מבחן תוכן התביעה, וקבע שמרוץ ההתיישנות התחיל רק כשהמוכר קיבל את החוזה ונודעו לו פרטי העסקה. גם תביעת פיצויים לפי סעיף 12 או בעוולת התרמית כפופה להתיישנות, ולכן מי שבוחר להישאר בעסקה ולתבוע פיצויים צריך לבדוק גם את המועד הזה.
מה קורה אחרי הביטול?
סעיף 21 קובע שמשבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה הייתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה, לשלם לו את שוויו של מה שקיבל.
החובה הזו הדדית. גם מי שהוטעה צריך להחזיר את מה שקיבל: את הנכס, את הסחורה או את שוויים. בפסק הדין, העליון השאיר על כנו את ביטול רישום הקרקע על שם הרוכשים, ואת קביעת בית המשפט המחוזי שההוצאות שנפסקו לטובת המוכר ינוכו מהסכום שקיבל מהם. כלומר, גם הנפגע החזיר את מה שקיבל.
בית המשפט הוסיף שם שככלל ההשבה נעשית בעין, כלומר החזרת הדבר עצמו, ושלבית המשפט יש שיקול דעת לגבי אופן ההשבה. הוא קבע שבנסיבות שם אין מניעה להשיב את המקרקעין בעין גם אחרי שהעסקה הסתיימה ברישום, והדגיש שהרוכשים לא היו תמי לב. בעסקאות מקרקעין ונדל"ן זה משמעותי, אבל צריך לזכור שכשהנכס כבר עבר לצד שלישי, או שהשתנה מהותית, התמונה מורכבת יותר.
לכן לפני ששולחים הודעת ביטול, כדאי לערוך רשימה של כל מה שעבר בין הצדדים: תשלומים, נכסים, שירותים שניתנו ושיפורים שבוצעו. ההשבה היא המחיר של הביטול, וטוב לדעת אותו מראש.
אפשר לקבל גם פיצויים?
כן, ויש לכך מסלול מרכזי אחד בחוק החוזים. סעיף 12(א) מחייב כל אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן לקראת כריתת חוזה. סעיף 12(ב) קובע שצד שלא נהג כך חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, ושחלות לעניין זה בשינויים המחויבים הוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה).
הקשר בין שני הסעיפים הדוק. הסתרת מידע מהותי במשא ומתן היא לרוב גם הפרה של חובת תום הלב שבסעיף 12, ולכן מי שהונע להתקשר בחוזה בגלל אי גילוי כזה יכול, בכפוף לנסיבות, לתבוע פיצויים לפי סעיף 12(ב) לצד הביטול או במקומו. המשמעות המעשית היא שסעיף 12 הוא מסלול חלופי למי שאינו רוצה לבטל, או שכבר אינו יכול לבטל, למשל משום שהזמן הסביר חלף. אפשר להישאר בעסקה ולתבוע את הנזק שנגרם בגלל ההתנהלות במשא ומתן.
ההפניה לסעיפים 10, 13 ו-14 לחוק התרופות אומרת שהכללים הרגילים של פיצויים חלים כאן בשינויים המחויבים: צריך להוכיח את הנזק ואת הקשר שלו להתנהלות, בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי על נזק שאינו ממון, וחלה חובה להקטין את הנזק באמצעים סבירים.
כשההטעיה הייתה מכוונת, יש גם את עוולת התרמית לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין, שמאפשרת לתבוע נזק ממון. ומי שהחוזה שלו כולל סעיף פיצויים מוסכמים צריך לבדוק את נוסחו: סעיף כזה נועד בדרך כלל למקרה של הפרת החוזה, ואילו עילת ההטעיה עוסקת בפגם בכריתתו. אל תניחו שהוא חל אוטומטית.
קניתם מעוסק? מה מוסיף חוק הגנת הצרכן
בעסקה בין צרכן לעוסק, חוק הגנת הצרכן מוסיף מסלול מקביל, ובכמה נקודות הוא נוח יותר לצרכן.
האיסור רחב יותר. סעיף 2(א) אוסר על עוסק לעשות דבר, במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת, לרבות לאחר מועד ההתקשרות, העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה. הסעיף מונה רשימה ארוכה של עניינים שנחשבים מהותיים, ובהם הטיב, המהות והסוג של הנכס או השירות, מועד ההספקה, התאמה לתקן או למפרט, השימוש הקודם בנכס או היותו חדש או משופץ, תנאי האחריות ותנאי הביטול של העסקה. הסעיף חל גם על פרסומת.
זכות הביטול. לפי סעיף 32(א), נעשתה עסקה והתברר שנעשה לגביה מעשה או מחדל שיש בו הטעיה כאמור בסעיף 2, והיא מהותית בנסיבות העניין, רשאי הצרכן לבטל את העסקה תוך זמן סביר מהמועד שבו נודע לו על ההטעיה. הסעיף קובע במפורש שהזכות קיימת אף אם לא העוסק היה המטעה. זה הבדל של ממש מסעיף 15, שדורש שההטעיה תבוא מהצד השני או ממי מטעמו.
ההשבה מהירה וברורה. לפי סעיף 32(ב), העוסק משיב לצרכן את התמורה בתוך שבעה ימים מיום שקיבל את הודעת הביטול, באותו אופן שבו שילם הצרכן. במכירת נכס, הצרכן מעמיד את הנכס לרשות העוסק במקום שבו נמסר לו. בעסקה מתמשכת שהשירות בה כבר התחיל, הצרכן משלם את התמורה היחסית בעד השירות שניתן עד ההודעה. העוסק רשאי לתבוע את נזקיו אם ערך הנכס פחת בגלל הרעה משמעותית במצבו (סעיף 32(ב1)).
פיצויים. לפי סעיף 31(א), דין מעשה או מחדל בניגוד לפרק ההטעיה בחוק כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין, כך שאפשר לתבוע את הנזק שנגרם.
בפועל, צרכן שהוטעה יכול לטעון לפי שני החוקים. כדאי לבדוק איזה מהם מתאים יותר לנסיבות, ולציין את שניהם בהודעת הביטול.
מה עושים כשמגלים שהוטעיתם?
- עוצרים ומתעדים. רושמים את תאריך הגילוי ושומרים את המסמכים שחשפו את האמת ואת אלה שהוצגו לפני החתימה.
- מזהים את העילה. האם זו הטעיה של הצד השני, טעות עצמית, תרמית, או בכלל הפרה של החוזה? כשמדובר בפגם בנכס שנמכר, כדאי לבדוק גם את דיני אי ההתאמה לפי חוק המכר, ובדירה חדשה גם את חוק המכר (דירות), שבהם יש דרישות הודעה משלהם. כל עילה מובילה לתנאים ולמועדים אחרים.
- מחליטים אם לבטל. שוקלים מה תצטרכו להשיב, מה תקבלו בחזרה, והאם עדיף להישאר בעסקה ולתבוע פיצויים לפי סעיף 12.
- פועלים בזמן. אם בוחרים בביטול, שולחים הודעה ברורה ומתועדת תוך זמן סביר. כל יום של המתנה מחליש את הטענה.
- נמנעים מהתנהגות סותרת. מי שמודיע על ביטול וממשיך להשתמש בנכס כאילו לא קרה דבר, או ממשיך לשלם בלי הסתייגות, נותן לצד השני טיעון נגדו.
- בודקים את הדרך הדיונית. כשהצד השני אינו מכיר בביטול, המחלוקת מגיעה לבית המשפט, בתביעה להצהרה על הביטול, להשבה או לפיצויים. הערכאה תלויה בסעד המבוקש ובסכום, ולכן בודקים אותה לפני הגשת התביעה. בפרשה שנדונה בע"א 5328/21, התביעה להצהרה על בטלות המכר ולביטול רישום הזכויות הוגשה לבית המשפט המחוזי. ניהול נכון של תיק כזה הוא חלק מעבודת ליטיגציה אזרחית, והוא מתחיל בבניית התשתית הראייתית כבר בשלב המכתב הראשון.
שאלות נפוצות
המוכר לא שיקר, הוא פשוט לא סיפר. זו הטעיה?
זה תלוי בשאלה אם הייתה עליו חובה לגלות. סעיף 15 כולל באי גילוי של עובדות שלפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן. אין חובת גילוי כללית, ולכן בודקים את נסיבות העסקה ואת הגישה של כל צד למידע.
תוך כמה זמן צריך להודיע על ביטול חוזה בשל הטעיה?
תוך זמן סביר מרגע שנודע לכם על עילת הביטול, לפי סעיף 20. אין בחוק מספר ימים, והזמן הסביר נקבע לפי מהות החוזה והתנהגות הצדדים. כדאי לפעול מהר ככל האפשר אחרי שבדקתם את העובדות.
האם החוזה מתבטל אוטומטית אם הוכחתי הטעיה?
לא. בית המשפט העליון קבע בע"א 5328/21 שחוזה הנגוע בהטעיה אינו פוקע מאליו, ושבטלותו מותנית בהודעת ביטול כדין. הגשת תביעה לביטול יכולה לשמש הודעה כזו, אבל עדיף מכתב מפורש ומתועד.
שילמתי יותר מדי כי לא בדקתי את מחירי השוק. אפשר לבטל?
בדרך כלל לא. לפי סעיף 14(ד), טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה אינה עילה לביטול. המצב שונה אם המחיר נקבע על סמך מידע כוזב שהצד השני מסר לכם או הסתיר מכם.
אם אבטל, אצטרך להחזיר את מה שקיבלתי?
כן. לפי סעיף 21 כל צד משיב לשני את מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה בלתי אפשרית או בלתי סבירה, משלם את שוויו. החובה חלה גם על מי שהוטעה.
אני לא רוצה לבטל את העסקה, רק לקבל פיצוי. זה אפשרי?
כן. סעיף 12(ב) מחייב צד שלא נהג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן לפצות על הנזק שנגרם עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה. צריך להוכיח את הנזק ואת הקשר שלו להתנהלות במשא ומתן.
קניתי מוצר מחנות והתברר שהוטעיתי. איזה חוק חל?
גם חוק החוזים וגם חוק הגנת הצרכן. לפי סעיף 32 לחוק הגנת הצרכן אפשר לבטל עסקה בשל הטעיה מהותית תוך זמן סביר מהמועד שנודע לכם עליה, אף אם לא העוסק היה המטעה, והעוסק צריך להחזיר את התמורה בתוך שבעה ימים מקבלת ההודעה.
סיכום
ביטול חוזה בשל הטעיה הוא כלי חזק, אבל הוא דורש דיוק. צריך להראות שהצד השני הטעה, במעשה או בשתיקה שבה הייתה חובה לדבר, ושההטעיה היא שהביאה אתכם לחתום. צריך לשלוח הודעת ביטול תוך זמן סביר מהגילוי, ולהיות מוכנים להשיב את מה שקיבלתם. לצד הביטול עומדים הפיצויים לפי סעיף 12, ובעסקה עם עוסק גם זכויות הצרכן. מי שמתעד, מזהה את העילה הנכונה ופועל בזמן, נכנס למחלוקת מעמדה טובה.
המשרד מלווה צדדים לחוזים פרטיים ועסקיים, מבדיקת השאלה אם הייתה הטעיה ועד ניסוח הודעת הביטול וניהול ההליך. לתיאום פגישת ייעוץ ראשונה: 09-8980681. סניפי המשרד: ז'בוטינסקי 5, רמת גן, והאורנים 32, עפולה.
האמור במאמר הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו ולפי המסמכים הרלוונטיים.