income-tax-4097292_1920

ארנונה כללית

הארנונה הכללית הינה מס מוניציפלי שראשיתו בחקיקה המנדטורית טרם הקמת המדינה. היא הוחלה לראשונה בפקודת העיריות המנדטוריות משנת 1934. פקודה זו נותרה בעינה כדבר החקיקה המוניציפלי  הבסיסי החל על רשויות מקומיות מסוג עיריות. עם זאת, במרוצת השנים שמאז חקיקתו לראשונה על ידי שלטונות המנדט הבריטי היא עברה מספר רב של  גלגולים, תיקונים ושינויים. בשנת 1964 במלאת לה 30 שנה נכנס לתוקפו נוסחה החדש של פקודת העיריות. גם את נוסח זה פקדו שינויים רבים במרוצת חמשת העשורים שחלפו מאז אישורו.

הארנונה הכללית עוגנה משכבר הימים בפרקים 15-14 לפקודת העיריות (נוסח חדש). עד לשנת 1968, נקבעה הארנונה הכללית כנגזרת משווי הנכס (ומכאן נשתייר המונח "שומה" בהתייחס לחיוב ארנונה). בשנה זו בוטלה ארנונת הרכוש ונקבע העיקרון של חיוב ארנונה לפי יחידת שטח. יצוין כי להלכה הותירה הפקודה למועצת הרשות המקומית את הסמכות לקבוע את הארנונה לפי ערך השכירות הנכס וזאת במסגרת סעיף 273 לפקודה, אך למעשה הפכה שיטה זו ל"אות מתה": ככל הידוע אף לא אחת מהרשויות המקומיות נהגו לפיה.

על פי הפקודה מוטלת הארנונה בצו שנתי המותקן על ידי מועצת הרשות המקומית אותו נדרשת היא להתקין ולאשר מידי שנה עד ליום 1 בדצמבר של השנה הקודמת לשנת הכספים מושא הצו.

עד לשנת 1985, עת חוקק החוק לייצוב המשק, התשמ"ה-1985 (להלן: "החוק לייצוב המשק"), הייתה הסמכות לקביעת שיעורי הארנונה בתחום הרשות המקומית נתונה בלבדית בידי מועצת הרשות המקומית. בידי הרשות הייתה נתונה הזכות להעלות ולהפחית את תעריפי הארנונה מידי שנה.

החוק לייצוב המשק שנחקק בחודש יולי 1985, בא לעולם על רקע האינפלציה הדוהרת ששררה במדינה באותה תקופה, והוא נועד להדבירה באמצעות הקפאה מוחלטת של כלל המחירים במשק הישראלי. בין היתר הוקפאו תעריפי הארנונה ונאסר על מועצת הרשויות המקומיות להעלות את תעריפיהן מעבר לשיעור שנקבע על ידי שרי הפנים והאוצר, אלא אם התירו זאת באופן חריג. מתכונת זו נותרה בעינה גם לאחר ביטול ההקפאה הרוחבית של המחירים במשק, כשנה לאחר מכן, ותוקפה הוארך מידי שנה וזאת עד לשנת 1992.

בשנת 1992 הורחבה מגבלת סמכותן של מועצות הרשויות גם על הפחתת תעריפי הארנונה, לאמור, החל משנת הכספים 1992 נאסר על מועצות הרשויות המקומיות לשנות את תעריפי הארנונה, כלפי מעלה או כלפי מטה מעבר לשיעור השינוי שנקבע על ידי השרים, אלא באישורם של האחרונים.

בשנת 1992 נחקק חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים"). חוק ההסדרים הפקיע למעשה את הסמכות לגביית ארנונה מתוך פקודת העיריות, ובעצם מיום חיקוקו ועד היום שימש כמקור הסמכות החוקי לגביית ארנונה.

מכוחו של חוק ההסדרים הותקנו החל משנת 1993 תקנות שנתיות שקבעו ביחס לכל שנת כספים את כללי הטלת הארנונה וחישובה. כללים אלו טמנו בחובם את הוראות ההקפאה ביחס לשינוי תעריפי הארנונה מידי שנה, תוך שהינם מאמצים את העיקרון שנקבע כבר לגבי שנת 1992 בדבר האיסור לשנות תעריפים, אלא באישור השרים.

אלא שלצד הסדרי הקפאה שנתיים אלו, קבעו הכללים הסדר נוסף ומקביל בדבר תעריפים מירביים ומזעריים לסיווגים שונים כדוגמת מגורים, שירותים ומסחר, תעשיה, קרקע תפוסה וכיוצ"ב.

החל משנת 2007 הפכו התקנות השנתיות של אותה שנה לתקנות קבע המתעדכנות מעת לעת לפי הצורך. התקנות הנ"ל שימרו בתוכן את אותם ההסדרים ובתוכם ההסדר בדבר תעריפי מינימום ומקסימום לסיווגים השונים.

לקבלת ייעוץ משפטי בענייני ארנונה פנה כעת 09-8980681 עורך דין עדי כהן, עורך דין לענייני ארנונה

שתף מאמר זה

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on print
Share on email

כתיבת תגובה

סגירת תפריט

לקבלת ייעוץ ראשוני שלח לנו הודעה

דילוג לתוכן